פ"ל 7760-10-14 מדינת ישראל נ' אבו עראר

בהכרעת הדין מיום 21.09.15, הורשע הנאשם לאחר הוכחות בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"); נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודה; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לסעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

טיעוני המדינה לעונש בתמצית:

לחובת הנאשם 20 הרשעות קודמות כאשר ברקע וותק נהיגה משנת 2004.

הרשעות הנאשם מגוונות וכוללות עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף, עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה במהירות מופרזת, הסעת נוסע לא חגור במושב האחורי, רשיון רכב שפקע ועבירות נוספות.

לטענת ב"כ המאשימה מדובר בעבירה שלישית של נהיגה בזמן פסילה ולכן יש צורך והצדקה להחמיר עם הנאשם שכן המדובר בעבריין תנועה סדרתי.

לגבי מתחם הענישה- הפנה ב"כ המאשימה לעפ"ת 58810-07-12 דרור אביטל נגד מ"י , שם נקבע כי מתחם הענישה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה נע בין מאסר מותנה בנסיבות קלות באופן מיוחד עד לתקופת מאסר בת שנה.

ב"כ המאשימה, הפנה לפסיקה של בית המשפט העליון ברע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נגד מדינת ישראל, רע"פ 665/11 אבו עמאר נגד מ"י, ורע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נגד מ"י.

בסיכום עמדת המדינה, התבקש בית המשפט לגזור על הנאשם:

1. עונש מאסר בפועל ארוך ומרתיע בן 20 חודשים זאת תוך הפעלת שני תנאים המצטברים ל 11 חודשי מאסר באופן הבא: הפעלת 5 חודשי מאסר מותנה ברי הפעלה, כפי שהושתו על הנאשם בתיק ת"ד 12009-08-10 מיום 09.01.12, וכן הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה חב הפעלה, כפי שהושתו על הנאשם בתיק פ"ל 51/09 מיום 12.07.10.

2. מאסר מותנה של למעלה מ-6 חודשים.