פ"ל 4764-03-13 מדינת ישראל נ' ו'

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים, עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה), בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה, וכן על תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - תקנות התעבורה), בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נהג ביום 25.11.12 בשעה 19:43 לערך, באופנוע שמספרו 18-142-60 (להלן – האופנוע ) ברחוב משה דיין בתל אביב. עוד נטען כי הנאשם נהג ברכב כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת סמים כשבגופו מצוי תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן מסוג קנביס.

בישיבת ההקראה כפרה באת כוח הנאשם בכל הנוגע לשכרות עקב שימוש בסמים, וטענה כי מדובר במריחואנה רפואית.

מטעם התביעה העידו (לפי סדר העדתם):

ד"ר אשר גופר, מנהל היחידה לטוקסיקולוגיה משפטית, מרכז רפואי ע"ש ח. שיבא:

במסגרת עדותו הוגשה התשובה הראשונית אודות הימצאות סם - ת/1, וכן חוות דעת מומחה - ת/2.

תוצאות הבדיקה על פי חוות דעת הן כי: "נתגלתה בבדיקת הדם חומצת חשיש שהיא תוצר חילוף חומרים של THC המהווה את החומר הפעיל בקנביס ng/ml77, וכן נתגלה THC בעצמו 13ng/ml.

פרשנות ממצאי המעבדה מעידים על שמוש בקנביס (חשיש מריחואנה)."

בחקירתו הנגדית הסביר ד"ר גופר כי ממצאי הבדיקה אינם מלמדים על שימוש בסם מסוג מסוים ממשפחת הקנאביס "יכול להשתמש בחשיש, יכול להשתמש במריחואנה, יכול להיות שאכל עוגיות שמכילות קנאביס...הוא השתמש במשהו שמקורו בצמח הקנאביס שמכיל את החומר THC" (פרוטקול עמ' 4, שורות 17-18).

במסגרת עדותו הסביר ד"ר גופר כי חומצת חשיש היא תוצאה של חילוף חומרים של סם מסוכן, THC הוא החומר הפעיל – הסם עצמו. ממצא של THC בדגימת הדם משמעו כי הנהג היה תחת השפעה סמים בעת האירוע (פרוטוקול, עמ' 4, שורה 6).

ד"ר גופר הוסיף כי מקובל בעולם, במדינות בהן העבירה הנאכפת היא נהיגה תחת השפעת סמים, כי נהג ייחשב כנתון תחת השפעת סם אם בדגימת הדם שניטלה ממנו נמצא THC בערך של 2ng/ml ומעלה, לעיתים די בערך של ng/ml1 ומעלה, ובאחת המדינות סף האכיפה עומד על 5ng/ml. (פרוטוקול עמ' 6, שורות 1-4). לדבריו, ממצא ה-THC במקרה דנן היה גבוה. הערך כפי שנמדד כאן מעיד על שימוש בסם סמוך למועד נטילת הדגימה, אולם מסקנה זו תלויה בהרגלי השימוש בסם. ביחס למשתמש מזדמן, לאחר עבור חמש שעות מהשימוש בסם, הערך של החומר הפעיל שימדד בדמו יהיה מתחת לסף המקובל של 2ng/ml. ביחס למשתמש כרוני, המשתמש בסם מספר פעמים ביום, ובהתייחס לממצא החומר הפעיל שנמדד במקרה דנן, לא ניתן לקבוע את השעה המדויקת בה נעשה השימוש בסם, אם היה זה בטווח של 3 שעות, 5 שעות או 8 שעות (פרוטוקול עמ' 6, שורות 9-13).

עוד הוסיף ד"ר גופר כי ביחס לחומצת חשיש, שהיא תוצר חילוף של סם, יש להבדיל בין מקרה בו נמסרה דגימת שתן לבין דגימת דם. פירוש הממצאים ביחס לכל אחת מהבדיקות הנ"ל הוא שונה לחלוטין. כשנשאל בחקירתו הנגדית האם כמות חומצת החשיש בכמות של 77ng/ml שנמדדה בדמו של הנאשם הייתה נמוכה, השיב על כך בשלילה, והסביר כי "התוצאה מצביעה או על שימוש כרוני או לחילופין שימוש שנעשה סמוך מאד למדידה"(פרוטוקול עמ' 6, שורות 24-28).

הוראת סעיף 64ב'(ב) לפקודת התעבורה מגדירה : "סם מסוכן" ו"שיכור".

"סם מסוכן" – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע;"

'שיכור' – אחד מאלה:

(2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

המסקנה היא כי על פי החוק בישראל העבירה הנאכפת היא עצם הימצאות הסם בגופו של הנהג, ועל התביעה לא מוטל להוכיח את מידת השפעתו של הסם עליו. כפי שציין כבוד השופט מודריק ב- ע"ח(ת"א)39822-01-11 רן שריג נ' מדינת ישראל, הדין בישראל קובע חזקת שכרות החלטתית לענין נהג שבדיקה גילתה אצלו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

בבדיקת הדם שניטלה מהנאשם, התגלו לא רק תוצרי חילוף חומרים של סם, אלא גם החומר הפעיל - הסם עצמו. ערך החומר הפעיל שנמדד היה גבוה ועמד על 13ng/ml, ערך זה מצביע על נהיגה תחת השפעת סם. מכאו שתוצאות הדגימה שניטלה מהנאשם מלמדות על נהיגה בעת היותו נתון תחת השפעה של הסם הפעיל.

רס"ר אשרף חמרה (להלן - השוטר)

במסגרת עדותו הוגשו: דו"ח פעולה ללא תיקון - ת/3, דו"ח פעולה לאחר תיקון - ת/4, דו"ח עיכוב - ת/5, זיכרון דברים בדיקת סמים - ת/6, זיכרון דברים לטופס בדיקת מאפיינים - ת/7, טופס בדיקת מאפיינים - ת/8, ומזכר - ת/9.

השוטר ציין שערך תצפית על ביתו של הנאשם עם שוטרת ומתנדב, זאת במסגרת פעילות משטרתית יזומה עקב חשד שהנאשם נוהג בשכרות עקב סמים. החשש התעורר בעקבות דפ"מ (ד"וח פשיעה יומי), על פיו בחיפוש שבוצע בביתו של הנאשם ביום 12.11.12, נתפס חומר החשוד כסם מסוג מריחואנה וחשיש, במשקל של 82.3 גרם ברוטו.

משנצפה הנאשם נוהג באופנוע, נסעו השוטרים בעקבותיו, ובעת עמידתו ברמזור פנה אליו השוטר, הזדהה בתעודת מינוי ודרש ממנו לעצור בצד. השוטר שאל את הנאשם אם הוא משתמש בסמים, והנאשם השיב "אני משתמש במריחואנה רפואית ויש לי אישור ממשרד הבריאות" (ת/3). בשלב זה הודיע השוטר לנאשם שהוא מעוכב בחשד לנהיגה בשכרות - סמים, וכי הוא רשאי להתייעץ עם עורך דין. במהלך הנסיעה בניידת לתחנת המשטרה, מסר הנאשם כי הוא מעשן כל יום מריחואנה וכי ברשותו אישור לכך. בתחנת המשטרה נערך דוח העיכוב (בשעה 20:40), וכן נערכה בדיקת המאפיינים לאחר שהנאשם חתם על זכרון דברים בו הביע את הסכמתו לביצוע הבדיקה, אשר תוצאותיה היו תקינות. הנאשם נדרש למסור דגימת שתן לצורך בדיקת שכרות עקב סמים, וחתם על הסכמתו למסירת הדגימה, בשעה 20:55. הנאשם ביקש שוב שוב לשתות מים, בנימוק שהוא סובל מבעיה רפואית, ואינו מסוגל למסור דגימת שתן. השוטרים אפשרו לו לשתות מים והמתינו עימו, אך בשעה 21:30 טען הנאשם כי אינו מסוגל למסור דגימת שתן, וביקש למסור דגימת דם. עקב כך הוחלט להסיע את הנאשם לבית חולים וולפסון.

מר ג'ורג' פילדמן (להלן - המתנדב)

במסגרת עדותו הוגשו: 2 מזכרים – ת/12 ות/13.

המתנדב השתתף בעיכובו של הנאשם. על פי המזכר שערך (ת/12), הודע לנאשם עוד בשטח כי הוא מעוכב בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים. מאוחר יותר, בשעה 21:40, המתנדב והשוטרת התלוו לנאשם לצורך נטילת בדיקת דם בבית חולים וולפסון בשל החשד לנהיגה תחת השפעת סמים (ת/13).

רס"ב שפרה אופיר (להלן - השוטרת)

במסגרת עדותה הוגשו: זיכרון הדברים על ביצוע בדיקת דם - ת/14, זיכרון דברים על נטילת דגימת דם - ת/15, נספח לבדיקת דם - ת/16, ומזכר - ת/17.

השוטרת השתתפה בתצפית על ביתו של הנאשם, וכן בעיכובו והבאתו לתחנת המשטרה. במזכר שערכה (ת/17), נרשם כי היציאה לפעילות בוצעה בעקבות דפ"מ, על פיו התעורר חשד כי הנאשם נוהג בפסילה ובשכרות - סמים. משטען הנאשם כי אינו מסוגל למסור שתן עקב בעיה רפואית, הסיעה אותו השוטרת לבית חולים וולפסון לצורך נטילת דגימת דם. השוטרת החתימה את הנאשם על הסכמתו לביצוע בדיקת נשיפה/דם עקב חשד לנהיגה תחת השפעת אלכוהול (ת/14), וכן ערכה זיכרון דברים על נטילת דם לצורך איתור סמים מסוכנים, עליו חתם גם הרופא שנטל את דגימת הדם מהנאשם (ת/15).

דגימת הדם ניטלה מהנאשם בשעה 22:00, לאחר חלוף למעלה משעתיים משעת הנהיגה.

בשעה 22:38 נחקר הנאשם תחת אזהרה, עקב חשד לנהיגה בשכרות - סמים. הנאשם מסר בהודעתו כי בשעה 13:30 עישן סם היות וסבל מכאבים. בשעה 19:30 נהג באופנוע על מנת לאסוף את בנו. במהלך הנסיעה עצרו אותו שוטרים ושאלו אותו אם הוא מעשן סמים, והודיעו לו כי הוא חשוד בנהיגה בסמים–שכרות. הנאשם אישר כי מסר דגימת דם לשם בדיקת סמים מרצונו החופשי, והוסיף כי ברשותו אישור לעישון מריחואנה, וכי על פי תנאי הרישיון הוא רשאי לנהוג 5 שעות לאחר עישון הסם. לדבריו, ביום האירוע עישן גרם אחד של מריחואנה.

כן הוגשה הודעת הנאשם מיום 12.11.12 (ת/11), תוך מחיקת כל הקטעים הנוגעים לעבירות אחרות שבגינן נחקר לנאשם.

מטעם ההגנה העיד הנאשם:

בחקירתו הראשית טען הנאשם כי באותו יום הסיע את בנו לאוניברסיטה, ובשעה 13:30, לאחר ששב לביתו, עישן מריחואנה רפואית, בחדר מיוחד הממוקם מתחת לביתו, ובו גם מיטה. הנאשם נרדם, ובסביבות השעה 19:00 בנו התקשר וביקש ממנו להסיע אותו חזרה הביתה. לאחר נהיגה קצרה, נעצר על ידי השוטרים, והשוטרת הטיחה בו כי הוא נוהג בזמן פסילה. הנאשם הסביר כי רישיונו נלקח על ידי משטרת גבעתיים. או אז, השוטר פנה הצידה ושוחח בטלפון, ועם סיום השיחה טען "באופן אוטומטי", כי החשד הוא לנהיגה בשכרות, ועיכב אותו לתחנת המשטרה.

הנאשם הגיש כראיה את הרישיון לעישון מריחואנה רפואית שקיבל ביום 19.9.12 (נ/1), וטען כי הוא "הולך לפי הראש של הרופאים, בהתחלה אמרו לי שאסור לי לנהוג אחרי 3 שעות, ולאחר מכן 6 שעות" (פרוטוקול עמ' 18, שורה 1). בחקירתו הנגדית של הנאשם נשאל הנאשם האם זמן קצר לפני האירוע הנוכחי, ביום 12.11.12, נחקר בתחנת גבעתיים בעקבות תפיסת כמות נכבדה של מריחואנה וחשיש בביתו. בתחילה הנאשם הכחיש, וטען "זה לא נכון בכלל" (פרוטוקול עמ' 18, שורה 31). אולם בהמשך עדותו אישר את תפיסת הסמים, והוסיף כי הסמים הוחזרו לו, למעט 5 גרם שטרם הוחזרו. הנאשם אישר כי במסגרת החיפוש בביתו נתפס גם חשיש. לדבריו, הייתה תקופה בה הפחיתו לו את מינון המריחואנה על פי הרישיון, ולכן נהג לרכוש מידי חודש 3-4 גרם חשיש על מנת להשלים את כמות הסם הנדרשת. כשעומת עם העובדה שבחיפוש נתפסו 19 גרם חשיש, טען כי הפער נובע מכך ששקלו את החשיש עם השקית. כשנשאל מתי רכש את החשיש הבלתי חוקי שנתפס בחיפוש, השיב: "חודש לפני, יש כמה ימים עד לסוף החודש כשנגמר לי הכמות, אז אני משלים עם החשיש, זה אותו הדבר" (פרוטוקול עמ'20, שורות 9-10 ). כשעומת הנאשם עם העובדה שמינון המריחואנה הוגדל שוב על פי הרישיון שניתן לו ביום 19.9.12, למעלה מחודשיים לפני האירוע הנדון, השיב: "אני לא קניתי יותר, זה נשאר לי מחודש לפני". (פרוטוקול עמ' 20, שורה 13).

הנאשם נשאל והשיב כדלקמן:

ש. "מפנה לסעיף 3 (של הרישיון נ/1 – ד.ו.), שם רשום שבעת השימוש בסם חל איסור על ביצוע פעולות הדורשות ריכוז לרבות נהיגה , מה אתה אומר?

ת. אני יודע לקרוא.

ש. האם יש לך מסמך רשמי שמתיר לך לנהוג לאחר 5-6 שעות לטענתך?

ת. ההוראות שקיבלתי זה 6 שעות, פעם זה היה 3 שעות.

ש. האם יש לך מסמך רשמי שמתיר לך לנהוג לאחר 5-6 שעות?

ת. המסמך הרשמי שלי הוא הרישיון."

(פרוטוקול, עמ' 19, שורות 20-26).

עוד מסר הנאשם בעדותו כי ביום האירוע עישן גרם אחד של מריחואנה. לדבריו, יתרת הכמות היומית נצרכת על ידו בשעות הלילה, בהן הוא סובל מכאבים.

הנאשם הכחיש כי בעת שנעצר מסר לשוטרים כי הוא מעשן מריחואנה על פי רישיון. לטענתו, לא אמר דבר, והשוטרים טפלו עליו את התיק. הוא אף הכחיש כי הודע לו אודות זכותו להתייעץ עם עורך דין.

משנשאל הנאשם אם ביקש מהשוטרים שלא למסור דגימת שתן עקב בעיה בערמונית, השיב תחילה בשלילה, ואז תיקן עצמו וטען "יש לי בעיה בערמונית, ואני אחרי ניתוח ולכן ביקשתי דגימת דם."

( פרוטוקול עמ' 22, שורה 18).

הנאשם אישר כי הסכים לבצע בדיקת דם, וטען "יש לי רישיון ואני לא עשיתי שום דבר...הסכמתי כי אין לי מה להסתיר".(פרוטוקול עמ' 22, שורה 21).

בהמשך עדותו שינה את טעמו, ועתה טען כי למעשה נדרש למסור דגימת דם לצורך איתור אלכוהול בגופו (פרוטוקול עמ' 22, שורות 18-24).

דיון והכרעה

אין חולק אודות נהיגתו של הנאשם ועל כמות הסם שנתגלתה בגופו כמפורט בחוות הדעת מטעם המכון לטוקסיקולוגיה (ת/2ׂׂׂׂ).

ההגנה העלתה ארבע טענות עיקריות, כלהלן:

• לא עלה חשד סביר אשר בגינו ניתן היה לדרוש מהנאשם למסור דגימה לאיתור סמים בגופו.

• לחילופין, תוצאות בדיקת השכרות פסולות היות והושגו שלא כחוק.

• קיומו של סייג לאחריות הפלילית בגין טעות במצב המשפטי, זאת בהסתמך על הוראת סעיף 34יט לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן -חוק העונשין).

• טענת הגנה מן הצדק בהסתמך על סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב- 1982 (להלן-חוק סדר הדין הפלילי).

  אדון בטענות אלה.

  האם קם חשד סביר שבגינו ניתן היה לדרוש מהנאשם למסור דגימת שתן או דם 

  הוראת סעיף 64ב'(ב) לפקודת התעבורה קובעת כי: "שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב,...שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן".

  ההגנה לא חלקה על הטענה כי נהיגה על ידי מי שבביתו נמצאו סמים, מסוג מריחואנה וחשיש, בכמות ניכרת, זמן קצר יחסית לפני הנהיגה, מקימה חשד סביר לנהיגה בשכרות, בפרט כשאין חולק כי אותו חשוד משתמש בסם על בסיס יומיומי.

  ההגנה טענה כי החשד במקרה זה התעורר על בסיס דפ"מ משטרתי, אשר לא הוגש כראיה בתיק עקב התנגדותה, ולכן אין לדעת את תוכנו.

  עוד נטען כי לפי הדוח שערך השוטר החשד התעורר עקב כך שעל פי הדפ"מ נתפסו סמים בביתו של הנאשם, בעוד שבמזכר שנערך על ידי השוטרת נרשם כי על פי הדפ"מ התעורר גם חשד לנהיגה בזמן פסילה. ההגנה טענה כי מעדותה של השוטרת עלה כי אין ברשותה כל מידע לגבי מקור החשד לנהיגה בזמן פסילה, ורישומיה אודות חשד זה מתיישבים עם עדותו של הנאשם כי תחילה נעצר בגין חשד לנהיגה בזמן פסילה.

  טענתו של הנאשם כי נעצר בגין חשד לנהיגה בזמן פסילה הועלתה לראשונה בעת שמיעת הראיות , והיא בגדר "גרסה כבושה", אשר משקלה אינו רב.

  בחקירתו של הנאשם ביום האירוע, לא הכחיש הנאשם את תוכן האזהרה, לפיה נעצר בגין חשד לנהיגה בשכרות- סמים, ואף מסר בהודעתו: "עצרה אותי משטרה ביקשו פרטים ורישיונות ושאלו אותי אם אני מעשן ואמר לי (הדגשה שלי- ד.ו.) אתה חשוד בנהיגה בסמים שכרות". דבריו אלה עולים בקנה אחד עם הדוחות שערכו השוטר והמתנדב. עוד יצוין כי השוטר היה זה שיצא ראשון מהרכב ופנה לנאשם, ולא השוטרת (ראה, ת/17).

  הנאשם העיד כי בתחילה פנתה אליו השוטרת וייחסה לו חשד של נהיגה בזמן פסילה, והוסיף כי "לא שאלו אותי שום דבר על עישון, אלא רק על השלילה" (פרוטוקול עמ' 22, שורה 4). עדותו זו אינה מתיישבת באופן מובהק עם המצוטט מהודעתו מיום האירוע.

  לטעמי, אין בסיס לטענה כי הנאשם נעצר בגין חשד לנהיגה בזמן פסילה ולא בגין חשד לנהיגה בשכרות עקב שימוש בסמים. אני סבורה כי הנאשם ניצל את הרישום במזכר שערכה השוטרת (ת/17), על מנת לטעון לקיומו של כשל לכאורה בפעילות המשטרתית. אין זו הפעם היחידה שהנאשם ניצל טעות ברישומים על מנת להעלות טענה שאינה מבוססת עובדתית, וכך למשל, טען כי החשד שהופנה כלפיו נגע לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, זאת ללא כל ביסוס, למעט טעות במילוי טופס מתאים במהלך הליך האכיפה. עוד יוטעם כי השוטרת רשמה במפורש במזכר כי החשד מתייחס אף לנהיגה בשכרות עקב שימוש בסמים, כך שנושא זה עמד על הפרק עוד מלכתחילה.

   

  ברי כי החשד שהתעורר היה בנוגע לנהיגה בשכרות עקב שימוש בסמים, זאת משנמצאו ברשותו של הנאשם סמים זמן קצר לפני האירוע. אכן, הדפ"מ עצמו לא הוגש, אך מרבית הנתונים בכל הנוגע למועד החיפוש, סוג ומשקל הסמים שנתפסו, אושרו על ידי הנאשם עצמו בעת חקירתו הנגדית.

  עוד יצוין כי הגורם הדומיננטי בהליך האכיפה היה השוטר, ולא השוטרת, לפחות בכל השלבים הראשונים של האירוע. השוטר ציין בדוח הפעולה שערך (ת/3), את משקל וסוגי הסם שנתפסו על פי הדפ"מ (מספר הדפ"מ השגוי תוקן על ידו כנדרש), וכן ציין כי הוא זה שניגש לנאשם ודרש ממנו לעצור, ייחס לו את החשד לנהיגה תוך שימוש בסמים, הודיע לו על עיכובו ועל זכותו להתייעץ עם עו"ד, מילא את טופס העיכוב, ערך לנאשם בדיקת מאפיינים והחתים אותו בתחנת המשטרה על כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות הסכמה למסירת דגימת שתן לשם בדיקת סמים.

   

   

  האם תוצאות בדיקת השכרות פסולות היות והושגו שלא כחוק

  ההגנה טענה כי השוטרת דרשה מהנאשם בבית החולים למסור דגימת דם לשם בדיקת ריכוז האלכוהול בגופו, דבר המוצא ביטוי בזיכרון דברים עליו החתימה את הנאשם (ת/14), בו נרשם כי הודיעה לנהג כי הוא חשוד בנהיגה תחת השפעת אלכוהול ודרשה ממנו להיבדק בדיקת דם/ נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף. עוד נטען כי ביסוס לעובדה זו ניתן למצוא בעובדה שתחילה נדרש המכון לטוקסיקולוגיה לבדוק את רמת האלכוהול בדגימת הדם, ורק לאחר שלושה ימים, ביום 29.11.12, התבקש לבצע בדיקת סמים. ההגנה טענה כי השתלשלות אירועים זו עולה בקנה אחד עם עדותו של הנאשם לפיה נמסר לו שמטרת נטילת הדגימה היא בדיקת שכרות. לפיכך, גרסה ההגנה כי יש לפסול את תוצאות בדיקת הדם על פי ממצאי המעבדה.

   

  יוטעם כי הנאשם עצמו מסר בהודעתו במשטרה כי עם עצירתו נאמר לו כי הוא חשוד בנהיגה בשכרות-סמים, והוסיף וציין בהודעתו "מסרתי דגימת דם לצורך בדיקת סמים מרצוני הטוב והחופשי".

  על מנת להבין מדוע אין כל בסיס לטענה זו יש לחזור ולתאר את השתלשלות האירועים בהליך האכיפה דנן. משיוחסה לנאשם העבירה של נהיגה בשכרות עקב סמים, טען בתגובה כי הוא משתמש במריחואנה רפואית ומעשן סם מידי יום. בעדותו ביקש הנאשם להתנער מדבריו אלה, וטען "אני לא דיברתי שום דבר" (פרוטוקול עמ' 22, שורה 6). בתחנה המשטרה חתם הנאשם על דוח עיכוב בו נאמר במפורש כי החשד הוא נהיגה בשכרות- סמים. הנאשם נדרש למסור דגימת שתן לשם איתור סמים בגופו, וחתם על הסכמתו למסירת דגימת שתן לשם בדיקת סמים (ת/6). בנסיבות אלה, אין שחר לטענה כי החשד היה לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, בפרט כאשר הנאשם נדרש למסור דגימת שתן, אשר באופן רגיל נדרשת לשם איתור סמים ולא לשם איתור אלכוהול. הליך האכיפה היה יכול להסתיים אם היה הנאשם מוסר דגימת שתן, אך הנאשם ביקש שוב ושוב לשתות מים לצורך מסירת דגימת השתן, ולאחר 40 דקות טען כי אינו מסוגל למסור שתן עקב בעיה רפואית, וביקש למסור דגימת דם. מכאן עולה כי הייתה זו יוזמתו של הנאשם למסור דגימת דם, כתחליף לדגימת שתן.

   

  יצוין כי לא הוכח באופן כלשהו כי הנאשם סובל מבעיה רפואית אשר בגינה הוא מנוע מלמסור דגימת שתן. אם אכן סובל הנאשם מבעיה רפואית מסוג זה, תמוה כי לא ציין זאת עוד מלכתחילה, וגרם להתמשכות זמן מיותרת. בסופו של יום הובא הנאשם לבית החולים, השוטרת החתימה אותו בבית החולים על טפסים המתייחסים לבדיקת אלכוהול, ובעדותה הסבירה כי טעתה בטפסים. ניתן להניח כי עקב טעותה זו, בפרט כפי שבאה לידי ביטוי במסמך ת/16, בדק המכון בתחילה את ריכוז האלכוהול בדם, ורק כשהתגלתה הטעות נדרש לבצע בדיקת סמים.

   

  אני סבורה כי מדובר בטעות שאינה מהותית בנסיבות המקרה דנן. ברי כי דגימת הדם נדרשה כתחליף לדגימת השתן, אשר ביחס אליה ידע הנאשם בבירור כי היא נדרשת לצורך איתור סמים.

  זאת ועוד, בהודעתו במשטרה הצהיר הנאשם: "מסרתי דגימת דם לצורך בדיקת סמים מרצוני הטוב והחופשי". בדבריו אלה יש כדי למלא את החסר, ככל שקיים.

  בעדותו ניסה הנאשם להיאחז במילוי השגוי של הטפסים, על מנת לטעון כי החשד היה לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, וזאת חרף העובדה שלא היה כל סממן לשימוש באלכוהול, ולו ריח אלכוהול.

  משמאל הנאשם אם הסכים למסור דגימת דם, השיב: "יש לי רישיון ואני לא חייב לתת בדיקה, אבל הסכמתי כי אין לי מה להסתיר" (פרוטוקול עמ' 22, שורה 21) ברי כי דבריו אלה מתייחסים לבדיקה לאיתור סמים. לאחר מכן שינה הנאשם את גרסתו וטען " עשו לי בדיקה לשכרות של שתיה".

  (פרוטוקול עמ' 22, שורה 23). אין אלא להגיע למסקנה כי הנאשם ניצל את הטופס השגוי, על מנת להציג מצג עובדתי שלא היה ולא נברא.

  יוזכר כי בעת מתן מענה לכתב האישום התייחסה ההגנה אך לעניין הסמים, וטענה כי הנאשם מחזיק ברישיון לשימוש בסם. טענת ההגנה כי החשד נסב על שימוש באלכוהול, היא טענה מאוחרת וכבושה.

   

  לטענת ההגנה לא היה מקום לקבל כראיה את הודעתו של הנאשם במשטרה מיום 12.11.12. איני מקבלת עמדתה. הנאשם לא הועמד לדין בגין האירוע מיום 12.11.12, החזקתו בחשיש ואף מריחואנה הניחה את היסוד לקיום החשד הסביר לנהיגה בשכרות, ותיאור ממצאי החיפוש אף נרשם בדוח הפעולה שערך השוטר (ת/3), אשר לא הייתה מחלוקת לגבי קבילותו. מכל מקום, לא הסתמכתי על אותה הודעה לצורך קביעת ממצאים בהכרעת הדין.