פ"ל 4764-03-13 מדינת ישראל נ' ו'

האם קיים סייג לאחריות הפלילית בגין טעות במצב המשפטי בסעיף 3 של הרישיון להחזקה ושימוש בקנביס (נ/1), נרשם כי:"בעת השימוש בסם המסוכן חל איסור מוחלט על ביצוע פעולות הדורשות ריכוז, לרבות נהיגה". ההגנה טענה כי לפי מילון אבן שושן המונח "בעת" משמעו "בזמן או בשעת". לפיכך, על פי הרישיון שהנפיקה המדינה נאסרה נהיגה רק בזמן או בשעת השימוש בסם או בסמוך לכך. הנאשם הסתמך על לשון הרישיון, ומשכך קיים סייג לאחריותו הפלילית, זאת על פי הוראת סעיף 34יט לחוק העונשין הקובעת כלהלן:"לענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר" בעניין זה מצאתי לנכון לאמץ את דבריו של כבוד השופט נהרי ב- בפ"מ (ת"א) 5797-11-10‏ ‏ רן שריג נ' מדינת ישראל, כדלקמן: "עמדתי היא כי את המילים "בעת השימוש" יש לפרש באופן מרחיב ולא באופן מצמצם, ומכל מקום יש לזכור כי נוסח זה הוא נוסחו של הרשיון לשימוש ולא נוסחו של החוק.מי אשר זכה לקבל רשיון לעשות שימוש בסם מסוכן, ועושה שימוש כזה, יתכבד נא להימנע מלנהוג וישתמש במקום זאת באמצעי תחבורה אחרים שאינם כרוכים בנהיגתו שלו.מנוסחו של רישיון השימוש שהוצג לי עולה כאמור כי הגורם אשר חתום עליו סבר כי יש קורלציה בין שימוש בסם הנ"ל לבין פגיעה ביכולת לבצע פעולות הדורשות ריכוז ולרבות נהיגה כאמור." זאת ועוד, הגרסה לפיה הנאשם הבין כי הנהיגה אסורה רק בשעת השימוש בסם הועלתה לראשונה בסיכומי ההגנה. הנאשם טען בעדותו כי האיסור לנהוג הוא למשך שש שעות לאחר נטילת הסם, ולא טען כי האיסור חל אך בשעת נטילת הסם. מכאן עולה כי הטענה אודות קיום סייג לאחריות הפלילית בגין טעות במצב המשפטי אינה עומדת במבחן אובקטיבי, ואף לא סוביקטיבי. ההגנה לא הוכיחה קיומו של מקור חוקי כלשהו שעל פיו רשאי היה הנאשם לדמות כי מותרת נהיגה לאחר חלוף שש שעות מצריכת הסם. הנאשם טען כי הסתמך על הוראות הרופאים (שזהותם לא הובררה), וכן על הוראות החברה המספקת לו את הסם. אף אם אתעלם מהעדר אסמכתא כאמור, איני סבורה כי הנאשם זכאי להגנת הסייג הקבוע בסעיף 34 יט' לחוק העונשין, זאת מהטעמים הבאים: לא קיבלתי את גרסתו העובדתית של הנאשם כי צרך מריחואנה רפואית שש שעות לפני הנהיגה. הנאשם טען כי צרך מריחואנה בשעה 13:30 ונהג לאחר שחלפו שש שעות בדיוק ממועד צריכת הסם, היינו בשעה 19:30, זאת חרף העובדה שלא הנאשם יזם את הנהיגה, אלא בנו ביקש ממנו לבוא ולאסוף אותו מהאוניברסיטה.  הנאשם הקפיד לציין כי צריכת הסם נעשתה בחדר מיוחד הנמצא בקומה נפרדת, ומסיבה זו, כך ניתן להבין, אין עד ראיה כלשהו היכול לתמוך בטענתו אודות מועד צריכת הסם. מכאן שיש לסמוך על עדות הנאשם לבדו אודות שעת צריכת הסם, וזאת בנסיבות בהן עדותו לא נמצאה מהימנה. כפי שכבר פורט, הנאשם העלה בעדותו טענות בלתי נכונות בעליל, כגון כך שהחשד שהופנה כנגדו נגע לשימוש באלכוהול. על כך יש להוסיף כי ברשותו של הנאשם היה גם חשיש, ולא רק מריחואנה, שכן לדבריו הסם שנתפס הוחזר לו. לא היה בפי הנאשם הסבר משכנע מדוע גם לאחר שחלפו כחודשיים ממועד בו הוגדל מינון המריחואנה על פי הרישיון, עדיין החזיק באופן בלתי חוקי בחשיש.  זאת ועוד, כפי שהוסבר הנאשם גרם לכך שנטילת הדגימה התעכבה, וזו ניטלה לבסוף רק בשעה 22:00, שמונה וחצי שעות לאחר המועד שבו צרך סם, לגרסתו. ספק אם גרסתו זו מתיישבת עם ממצאי דגימת הדם, על פיה נמדד ריכוז גבוה של הסם עצמו, ולא רק תוצרי חילוף של סם.  כפי שהוסבר, ריכוז הסם שנמדד מעיד על היותו של הנאשם נתון תחת השפעת סם. ב- רע"פ 51/13 בועז פרחי נ' מדינת ישראל, טען הנאשם כי היה רשאי לנהוג שעתיים לאחר נטילת הסם, זאת בהסתמך על הנחייתו של ד"ר ברוך, מי שחתם על הרישיון שקיבל להחזקה ושימוש בסם מסוכן. כבוד השופט ג'ובראן, דחה טענה זו בציינו "לא מצאתי כי נפל פגם בקביעת בית המשפט כי המבקש לא היה כשיר לנהיגה בשל השפעת הסם בה היה שרוי ועל כן לא מתעוררת במקרה זה כל שאלה שטרם ניתן לה מענה".המסקנה היא האיסור על נהיגה תחת השפעת סם חל על בעלי רישיון לשימוש במריחואנה רפואית ללא כל סייג, ובלא קשר לזמן שחלף ממועד צריכת הסם. איסור זה ייאכף גם במקרה בו חלף זמן ממושך מצריכת הסם.   עוד יצוין כי לצורך ההגנה המנויה בסעיף 34יט' לחוק העונשין מוטל על הנאשם להוכיח, ולו ברמה של נטיעת ספק סביר, כי טעותו הייתה בלתי נמנעת באופן סביר. הטענה כי לענין האיסור לנהיגה בשכרות על פי פקודת התעבורה, יש להבחין בין מי שצורך סם על פי רישיון לבין מי שצריכתו אינה על פי רישיון, נדחתה במספר החלטות שיפוטיות שניתנו עובר לאירוע הנוכחי, ואף עובר למועד שבו חודש רשיונו של המבקש, בספטמבר 2012. ראה, ע"ח 39822-01-11 שריג נ' מדינת ישראל, עפ"ת 21726-01-12 רן שריג נ' מדינת ישראל, רע"פ 3174/12 רן שריג נ' מדינת ישראל, תת"ע 2322-09-10 מדינת ישראל נ' פרחי. בנוסף, בפסיקתו של בית המשפט העליון ב-רע"פ 3174/12 רן שריג נ' מדינת ישראל, הובהר במפורש כי טרם ניתן מענה לשאלה מהו פרק הזמן הנדרש עד להתפוגגות השפעת הסם וחזרה למצב של יכולת נהיגה תקינה, וכי לשם כך נדרשת התקנת תקנות על ידי משרד הבריאות. התנאי לקבלת ההגנה על פי סעיף 34 יט' לחוק העונשין הוא כי "הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר".לענין זה יש לבדוק אם האדם אשר ביצע את יסודות העבירה נקט את כל האמצעים הסבירים העומדים לרשותו כדי לברר את היקפו של האיסור (ראה, ע"פ 006571/02 שאול גוטמן נ' מדינת ישראל). אין בפי הנאשם טענה כי בספטמבר 2012, עת חודש רשיונו להחזיק ולהשתמש בסם, ואף הוגדל מינון הסם המותר, נקט בכל אמצעי שהוא לבירור המצב המשפטי נכון לאותו מועד. כאמור, נכון לאותו מועד כבר פסק בית המשפט העליון את דברו, וככל שהייתה אי בהירות בנוגע לאיסור נהיגה בשכרות החל על מחזיקי רישיון לשימוש בקנאביס, הרי זו הוסרה.   האם עומדת לנאשם טענת הגנה מן הצדק  לענין זה הסתמכה ההגנה על ציטוט מפסק דינו של בית המשפט ב-רע"פ 3174/12 רן שריג נ' מדינת ישראל, בו נאמר: "בהקשר מציינת המשיבה כי תקנות להסדרת הנושא נמצאות בשלבי התקנה, וכי בינתיים מוסדר הנושא באמצעות הפעלת שיקול הדעת של התביעה ואי העמדה לדין במקרים גבוליים. כך, בהקשר של קנאביס, מפעילה המשיבה את שיקול דעתה בהעמדה לדין, ובמקרה שבו חלפו שש שעות, כקבוע בהנחיות הקליניות, אפשר שתבחר שלא להעמיד לדין חרף ביצועה של עבירה"איני סבורה כי יש בטענה זו כדי להועיל להגנה. לא הונחה בפניי תשתית ראייתית כלשהיא על מנת להוכיח אילו מקרים נחשבו "גבוליים", ומה היה ריכוז הסם שנמדד במקרים בהם נמנעה המדינה מהעמדה לדין. בנסיבות דנן, נמצא בגופו של הנאשם החומר הפעיל בסם בכמות המעידה כי היה נתון תחת השפעת סם בעת נהיגתו. ספק רב אם מקרה כזה ייחשב כגבולי. זאת ועוד, לא קיבלתי את גרסתו העובדתית של הנאשם כי צרך מריחואנה רפואית שש שעות לפני נהיגתו.  לאחר כל האמור לעיל, ארשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.  ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ה, 11 דצמבר 2014, במעמד באי כוח הצדדים