פ"ל 4507-08-15 מדינת ישראל נ' חיים

1.לפני בקשה להורות על ביטול כתב אישום בשל טענה מקדמית שעניינה "הגנה מן הצדק" בהתאם לסעיף 149 (10) בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982.

טיעוני הצדדים

2.ב"כ הנאשם ביסס טענתו על שני נימוקים:

האחד - שיהוי משמעותי בהגשת כתב האישום, אשר הוגש בחלוף כמעט 4 שנים ממועד ביצוע העבירות, למרות שפעולות החקירה הסתיימו 3 ימים לאחר מועד ביצוע העבירות. לדבריו, חיי הנאשם נעצרו מלכת בהמתנה לכתב האישום ומשך שנים נמנע מלהוציא רישיון נהיגה ולפתוח פרק חדש בחייו, תוך המתנה לבואו של כתב האישום.

השני- טענת הנאשם כי הותקף על ידי השוטרים לא נבדקה כלל וכלל, למרות שהועלתה על ידו בהזדמנות ראשונה, כבר בעת מעצרו.

לשיטתו, כל אחד מהנימוקים בנפרד מצדיק ביטול כתב האישום, ובוודאי שהצטברותם יחדיו מצדיקה קבלת הטענה של "הגנה מן הצדק".

3.המאשימה התנגדה לבקשה.

לדבריה, יש לדחות את הטענות על הסף, לאחר שנבחנו ונדחו על ידי היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת בקשה לעיכוב הליכים שהגיש הנאשם, בקשה אשר נסמכת על אותם הנימוקים.

לשיטתה, חלוף הזמן אינו נעוץ ברשלנות של התביעה, כי אם בבחינה מדוקדקת של העבירות אשר נעברו על ידי הנאשם, על ידי כלל גורמי התביעה. לדבריה תיק החקירה היה בבחינת הפרקליטות, התביעה הפלילית ותביעות התעבורה. לדבריה, הנאשם לא הראה, ולו במעט, הכיצד נפגעה הגנתו בשל הזמן שחלף. לטענתה, אין אחיזה בחומר הראיות לטענת הנאשם כי הוכה על ידי השוטרים, וממילא עניין זה דינו היה להתברר בהליך אחר, אם וכאשר הייתה מוגשת על ידי הנאשם תלונה בעניין זה.

דיון והכרעה