מדינת ישראל נ' לוי

כללי

1. כנגד הנאשם הוגש בתאריך 13.8.18 כתב אישום בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ללא רישיון רכב תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירות מיום 29.8.14.

    

   לפניי עתירת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת התיישנות העבירות, וכן מפאת "הגנה מן הצדק".

    

   עיקר טענות הנאשם

2. לטענת ההגנה, יש בשיהוי הרב שבהגשת כתב האישום (כארבע שנים לאחר ביצוע העבירות), כדי לבסס טענת "הגנה מן הצדק". לטענת ההגנה, השיהוי הארוך מנע מהנאשם לצרף תיק זה לתיק תעבורה אחר, והנאשם חשב לתומו, כי "ניקה שולחן". בהקשר זה ההגנה הפנתה לעובדה, שגם משרד הרישוי הנפיק לו רישיון נהיגה ,לאחר שחישב לו את כל פסילותיו, עובדה שחיזקה אצל הנאשם את המחשבה, שלא תלויים ועומדים כנגדו תיקים נוספים. ההגנה הוסיפה וטענה, כי בנקודת זמן זו הנאשם יתקשה לנהל את משפטו ולהמציא ראיות להגנתו, או להעלות טענות עובדתיות ביחס לאירועים שהתרחשו בשנת 2014. ההגנה ביקשה לדחות את טענת המאשימה, לפיה הנאשם הוא זה שתרם בהתנהגותו לשיהוי בהגשת כתב האישום, וציינה, שהנאשם לא קיבל כל זימון לחקירה, ולא בוצעו פעולות בסיסיות לצורך איתורו. ההגנה הדגישה בהקשר את העובדה, שהנאשם התייצב לדיונים בתיק מס' 2899-02-12 (תעבורה חיפה), ודינו באותו תיק נגזר בתאריך 21.5.15, מבלי שהמאשימה טרחה לעדכן אותו בכך שהוא נדרש לחקירה או חשוד גם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. בנסיבות אלו טען, שהשיהוי הארוך מונח כולו לפתחה של המאשימה.

   עוד טענה ההגנה, כי בהתאם לסעיף 239א.(א) לחוק סדר הדין הפלילי, חלה במקרה זה התיישנות, זאת מהטעם, משהנאשם לא זומן לחקירה, ולא נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירות במהלך השנה, שחלפה ממועד ביצוע העבירות.

   עוד נטען, כי עתירתהּ הנוכחית של המאשימה להטלת מאסר בפועל על הנאשם, שהשתקם לחלוטין, אינה מידתית, ואף היא עומדת בניגוד לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

    

   עיקר טענות המאשימה

3. לטענת המאשימה יש לדחות את הבקשה לביטול כתב האישום מהטעם, שהיה זה הנאשם שהביא בהתנהגותו לשיהוי בהגשת כתב האישום, לאחר שלא התייצב לחקירות ולא בירר מה עלה בגורלו של התיק. לחילופין נטען, כי גם אם המאשימה היא זו שאחראית במידה כזו או אחרת לשיהוי שבהגשת כתב האישום, לא מדובר בשיהוי מכוון או במצב דברים בו המאשימה התעמרה בנאשם, ובכל מקרה לא נפגעת זכותו של הנאשם להליך הוגן, והנאשם יוכל לנהל את הגנתו כראוי. בכל הנוגע לטענת ההתיישנות נטען, כי יש לדחותהּ מהטעם, שהנאשם זומן לדיון פעמיים במהלך השנה שחלפה ממועד ביצוע העבירות, אך הוא לא התייצב, ואף הוכרז לא פחות מחמש פעמים כדרוש לחקירה. בנסיבות אלו טענה המאשימה, כי המשטרה פעלה כנדרש לצורך איתורו וזימונו לחקירה, ואין זה המקרה המתאים להורות על ביטול כתב האישום. המאשימה הפנתה לפסיקה רלוונטית.

   דיון והכרעה

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי, ולהורות על מחיקת העבירה של נהיגה בזמן פסילה מכתב האישום, מהטעם שזו התיישנה.