פ"ל 2012-01-15 מדינת ישראל נ' מסארוה

להלן נימוקי הכרעת הדין:

החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 30.12.2014 בשעה 10:30 או בסמוך לכך נהג ברכב פרטי מסוג יונדאי מ.ר. 96-426-17 בכביש 444 מכיוון צפון לכיוון דרום בהיותו בפסילת רישיון נהיגה וללא ביטוח.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 15.12.2013 נשפט הנאשם בהעדרו בתיק מספר 1172-10-13 ונידון בין היתר ל- 24 חודשי פסילה. בתאריך 29.03.2014 הודע לנאשם על הפסילה, אך הוא לא הפקיד את רישיונו.

בדיון שהתקיים ביום 17.11.2015 כפר הנאשם באמצעות ב"כ בנהיגה, טען כי הוא היה במקום אך לא נהג. הנאשם הודה בפסילה ובידיעה על הפסילה, וב"כ הנאשם וויתר על עדותו של ע"ת/1.

פרשת התביעה:

מטעם התביעה העיד ע"ת/4 – ניסים לוי, ראש משמרת אשר ערך דוח פעולה ת/1 ודוח עיכוב ת/2. העד אינו זוכר את האירוע, מסר כי היה יחד עם ע"ת/3.

מעיון בת/1 עולה כי מדובר באירוע של רכב שגורר רכב אחר מאחור באמצעות חבל וברכב הנגרר נהג אחד בודד ושני הרכבים הגיעו מכביש 5614 ופנו שמאלה לצומת 105 הישן צפונה. העד נסע אחריהם וסימן להם לעצור, הנהג הנגרר נוהג בפסילה וזוהה על ידי מסוף משטרתי.

העד השיב בחקירתו הנגדית כי לא ציין האם הרכב הנגרר היה מונע, אישר שראה אדם יושב במושב הנהג ברכב לא מונע שנגרר על ידי חבל ולא יודע לציין המרחק בין כלי הרכב. במהלך חקירתו חזר על כך שראה שהנהג יושב ברכב נגרר לא מונע.

העד ציין כי את האירוע הוא זוכר "ממש מעורפל".

צורף ת/3 – הודעה על תפיסת רישיון של נהיגה בזמן פסילה שערך ע"ת/1 והוגשה בהסכמה הודעת חשוד שנגבתה על ידי ע"ת/2 (ת/4).