פ"ל 2007-03-14 מדינת ישראל נ' מחמד עלי

העבירה והעבר התעבורתי של הנאשם

1. הנאשם שבפני הורשע על סמך הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רשיון נהיגה מעולם וללא ביטוח חובה בתוקף. המקור לפסילה הוא גזר דין בתת"ע (ים)

   487-09-13 מיום 3.10.13 בו נדון בין היתר בגין נהיגה בלתי מורשית וללא ביטוח חובה, לפסילה בת 3 חודשים ומאסר על תנאי בן 4 חודשים.

2. ההרשעה הנוכחית היא השניה במספר וכאמור תלוי ועומד נגד הנאשם תנאי מאסר בן 4 חודשים בר הפעלה.

   טיעוני הצדדים לעונש

3. המאשימה ביקשה להשית מאסר ממושך שלא בדרך של עבודות שירות וכן להפעיל את תנאי המאסר במצטבר לעונש שיושת בתיק זה. כן ביקשה להשית, מאסר על תנאי וקנס. ב"כ הנאשם ביקש לייחס חשיבות רבה לכך שהנאשם תיקן המחדל והוציא רישיון נהיגה. הדבר התאפשר לאחר הסדרת מעמדו בישראל. עוד טען כי הסיבה לנהיגתו היא כי באותו מועד עברה אשת הנאשם הפריה שמנעה ממנה לנהוג והוא נאלץ לנהוג כדי להוציא את הרכב מהמוסך לבקשת בעל המוסך, אולם טענה זו ספק אם היא נכונה, לאור העובדה שהנאשם נתפס נוהג בשד' משה דיין ולא מחוץ למוסך או בקרבת מקום ממנו. ב"כ הנאשם ביקש להאריך תנאי המאסר או לחילופין להשית המאסר בדרך של עבודות שירות.

   חומרת העבירה ומתחם הענישה

4. על חומרתה של עבירת הנהיגה בפסילה ניתן ללמוד מרע"פ 5402/08 אבי סופיר נ' מ"י (24.06.08) שם נאמרו הדברים הבאים:

   "כבר נפסק בעבר בדבר חומרתה היתרה של עבירת הנהיגה בזמן פסילה והצורך בענישה מחמירה בגינה, לאור העובדה כי טמון בה סיכון בטיחותי לציבור הנהגים והולכי הרגל ואף משקפת היא יחס של ביזוי החוק וצווי בית המשפט".

   בע"פ (ים) 8392/04 עליאן נ' מ"י נאמר כי: "נהיגה תחת פסילה היא עבירה חמורה, החותרת תחת אושיות שלטון החוק. העונש ההולם לעבירה זו, גם כשהמדובר בעבירה ראשונה, הוא מאסר בפועל."