פ"ל 1612-04-14 מדינת ישראל נ' בן משה(עצור בפיקוח)

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח תקף.

מיד לאחר ביצוע העבירה נעצר הנאשם וכתוצאה ממעשיו שהה הוא בתנאי מעצר מאחורי סורג ובריח כחודש עד שמעצר זה הומר לתנאים של מעצר בית מלא בו שהה הנאשם כשישה חודשים נוספים.

לאחר תקופה זו ניתנה לנאשם אפשרות חלקית לצאת מביתו תחת מגבלת שעות.

מתחם הענישה ביחס לעבירות שביצע הנאשם מתחיל ברכיב של מאסר מתנה ומגיע עד לשנת מאסר בפועל.

קביעה זו נשענת על החלטות חד משמעיות של בית המשפט המחוזי באר-שבע ובעניין זה ראה את

עפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל –

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה"

מתחם תקופת הפסילה הראויה של רישיון הנהיגה כתוצאה מעבירה של נהיגה בזמן פסילה הוגדר אף הוא על ידי בית המשפט המחוזי באר-שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל – "בטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים"

בעפ"ת 22585-11-12 אושורוב נגד מדינת ישראל, אישר בית המשפט המחוזי באר-שבע מתחם הנע בין מאסר מותנה ועד שנת מאסר בפועל ביחס לאדם הנוהג ברכב כבלתי מורשה לנהיגה.

שלומו של הציבור והחובה לציית לצווים ברורים וחד משמעיים של בית המשפט הם ערכים מוגנים בהם פגע הנאשם בהתנהגותו.

המדינה בפרשה זו הפנתה בעיקר לעברו התעבורתי החריג של הנאשם הכולל שני מאסרים מותנים ברי הפעלה כתוצאה מנהיגתו הנוכחית.

בטיעוניה עתרה המדינה לענישה הכוללת מאסר בפועל (אגב הפעלת שני המאסרים המותנים) , פסילה ארוכה בפועל של רישיון הנהיגה ועונשים נוספים (שרובם צופי פני עתיד) כמפורט בטיעוניה.

ההגנה נשענה בטיעוניה על תסקיר שירות המבחן למבוגרים אשר בא בהמלצה חד משמעית להאריך את המאסרים המותנים ולא לשלוח את הנאשם לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח.