פ"ל 11779-03-16 מדינת ישראל נ' ג'בלי

כתב האישום ומהלך הדיון. 

הנאשם הודה והורשע בעבירות תעבורה חמורות ובהן נהיגה בזמן פסילת רשיון נהיגה, נהיגה בשכרות ונהיגה ללא רשיון נהיגה תקף אשר פקע בשנת 2003. טרם הטיעונים לעונש ביקש הסנגור כי תוגש חוות דעת של הממונה על עבודות השרות. בית המשפט דחה הדיון לשם קבלת חוות הדעת ואולם ציין מפורשות בהחלטתו מיום 22.9.16 כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה באשר לענישה הצפויה ואין בה כדי לעורר צפייה בלב הנאשם. חוות הדעת הוגשה, וביום 17.11.16 הצדדים טענו לעונש.

תמצית טיעוני הצדדים.

התביעה עתרה בין היתר להטלת מאסר בפועל ממושך ופסילת רשיון נהיגה לתקופה של 5 שנים. התביעה התייחסה לחומרת העברות בהן הנאשם הורשע וכן הפנתה את בית המשפט לעבר הפלילי והתעבורתי של הנאשם. התביעה הציגה פסיקה לתמיכה בטענותיה. הסנגור מנגד סבר כי מתחם הענישה אינו מחייב כלל הטלת מאסר בפועל אף בשילובם של העבירות בהן הנאשם הורשע. הסנגור בטיעוניו התייחס לרמת השכרות שנמדדה לנאשם. הסנגור הפנה את בית המשפט לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולעובדה כי שהה במסגרת הליך זה, בתחילתו, במעצר, במשך 13 יום, וכן שהה לאחר מכן בתנאים מגבילים תקופה ממושכת. לנוכח כל האמור מבקש הסנגור שלא לגזור את דינו של הנאשם למאסר בפועל ולו בעבודות שרות. אף הסנגור הפנה לפסיקה לתמיכה בטענותיו.

דיון והכרעה

שיקולים לחומרא.

הנאשם כאמור נהג ברכב בשכרות, בזמן פסילה וללא רשיון נהיגה תקף אשר פקע לפני כ 13 שנים. כל אחת מהעבירות המנויות הינה עבירה חמורה ומסוכנת. בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, כשלעצמה, מתחם הענישה כולל לעיתים מאסר, אף בעבירה ראשונה, ובשילוב שלושתן אין לטעמי ספק כי מתחם הענישה כולל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

לנאשם עבר פלילי בעבירת אלימות, אם כי מדובר בהרשעה ישנה יחסית משנת 2006. לנאשם עבר תעבורתי מכביד. הנאשם החזיק ברשיון נהיגה משנת 1997, ועל אף שתוקף רשיון נהיגתו פקע בשנת 2003 צבר לחובתו 29 הרשעות. לנאשם מספר הרשעות בגין נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף. יתרה מזאת, הנאשם הורשע ביום 12.5.14 בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה ובעבירה של נהיגה בשכרות. הנאשם עשה דין לעצמו,לא התייצב למשפטו, הורשע בהעדרו, ונגזר דינו, בין היתר, לפסילת רשיון נהיגה לתקופה של 23 חודשים. גזר דין זה לא הרתיעו והנאשם חזר לנהוג ברכב ללא רשיון נהיגה , ושוב עשה כן בהיותו שיכור, תוך סיכון הציבור בסיכון חמור, והפעם הזו אף הגדיל לעשות ונהג בזמן פסילה. מכאן עולה שאין לקבל את עמדתו של הסנגור באשר להימנעות ממאסר בפועל, כלל ועיקר.

שיקולים לקולא.