פ.ו.א.ו. פלדה בע"מ נ' ג. דחלה - ייזום פרוייקטים בבניה בע"מ

החלטה

הענין שבפני, בקשה לביטול עיקול אשר הוטל בטרם המצאת אזהרה, במסגרת ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 02-45997-11-6. תיק זה נפתח לביצועם של שני שטרות, אשר הוגשה לגביהם התנגדות, שכן הנתבעת טוענת להיעדר חבות בגין אותם שטרות.

במסגרת ההליך כאמור, ניתנה בהסכמת הצדדים, רשות להתגונן בפני התובענה, ואולם בכל הנוגע לשאלת הותרתו של העיקול אשר הוטל בטרם מסירת אזהרה, במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הצדדים חלוקים ומנוגדים בעמדותיהם.

מבחינת סדרי הדין החלים, הדיון בבקשה לביטול העיקול, כמוה כדיון מחודש בבקשה להטלת העיקול.

בהקשר זה מופנים הצדדים אל רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן, פ"ד נא (3) 789, בעמ' 800:

"לעניין כל הצווים הזמניים רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה; אכן, אם בדיון בבקשת הביטול, יימנע המשיב מלהביא ראיות, יכול שעל יסוד ה"מסמך" או ה"ראיות המהימנות המקימות זכות לכאורה", ושאר הנסיבות המפורטות בתצהירו של המבקש המקורי, בית-המשפט או הרשם יקבעו שהמבקש עמד בנטל השכנוע ויקיים את הצו; אך לעומת זאת אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין, ובמקרה זה יבטלו בית-המשפט או הרשם את צו העיקול."

הבקשה, אם כן, אמורה להיבחן מחדש, בשאלה האם בשלב זה, ישנה הצדקה להטלתו של צו עיקול זמני.

לפי תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדיון האזרחי התשמ"ד 1984,

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

יסוד ההכבדה, מהווה את השיקול המשמעותי ביותר אשר יש לשקול בהקשר זה, שכן ככל שיסוד ההכבדה הינו מהותי, ניתן יהיה להתחשב בקושי של הבאת ראיות מהימנות לכאורה בשלב כה מקדמי של ההליך המשפטי. ככלל, ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, והתחשב אף בסכום התביעה, במצב הכלכלי של המשיבה, ובחשש מפני הברחת נכסים.

ראה לענין זה, א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 559-560.

אמנם, הכבדה אינה אך ורק בגין שאלת הברחת נכסים, ולעיתים אף סכום התביעה אמור להקים חשש להכבדה בביצועו של פסק הדין, וכאשר יינתן, ועל המבקש להצביע על "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, כפוף לסיכויי התביעה גופה (ראה רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר).

בהקשר זה, טוענת התובעת, כי יש להותיר את העיקול על כנו, ממספר טעמים: ראשית, מאחר ואחת ההמחאות, ע"ס 3,298 ש"ח, לא כובדה בעילת "א.כ.מ.", קרי, לא היה כיסוי מספיק בחשבונה של הנתבעת, ובנסיבות אלה, יסוד ההכבדה, לעמדת התובעת, מוכח גם מוכח. שנית, טוענת התובעת, כי העובדה שהנתבעת טוענת שעיקול בסך 30,000 ש"ח יכול או עלול להמיט עליה נזק "בלתי הפיך", מעיד על מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת. שלישית, טוענת התובעת, כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה הנוגעת ליכולתה לעמוד בתשלום הסכום הנקוב בשטרות, או אף שאלת העמדת בטוחה ראויה לתשלומו.

צירופם של אלה, והעובדה כי לטענת התובעת, מדובר בדרך הנהוגה אצל הנתבעת, לעכב תשלומים מתוך רצון או ניסיון להתיש צדדים שכנגד, קרי, יכול והנתבעת תנסה לסכל ביצועו של פסק דין, אם וכאשר יינתן, מצדיקים הותרתו של העיקול אשר הוטל, על כנו, ולא לבטלו.

הנתבעת מנגד, טוענת כי יש לבטל את צו העיקול, שכן ההליך ננקט לעמדתה של הנתבעת, בחוסר תום לב, תוך הצגת נתונים שאינה נכונה ואינה מדויקת, תוך תזמון הגשתה של הבקשה רק לאחר שיסתיים ההסדר אשר לעמדת הנתבעת הסדיר את מלוא ההתחשבנות שבין הצדדים.

לאחר שקילת עמדות הצדדים, ובשים לב לטענות אשר נשמעו בפני בדיון אשר נערך בבקשה (פרוטוקול מיום 7.3.2012), אני סבור כי יש לשנות ולצמצם את תחולתו של צו העיקול, ולהמירו בהפקדת ערובה חלקית ומתאימה.

אציין, כי מחד, יש טעם רב בטענותיה של התובעת, בכל הנוגע לחשש מיכולת הנתבעת לפרוע את פסק הדין, אם וכאשר יינתן, זאת, בשים לב כי המחאה בשיעור זניח יחסית, לא כובדה בעילת אכ"מ, ולא ניתן אף להתעלם מהעובדה כי ההסדר אליו מפנה הנתבעת, היה הסדר אשר נכרת בעקבות אי כיבודן של המחאות נוספות. צירופם של הללו, אכן מניח יסוד לסברה כי ככל שיינתן פסק דין, תהא הכבדה של ממש על מימושו, אם לא יובטח כבר כעת.

מנגד, לא ניתן להתעלם מהטענות המופנות כלפי התובעת, בכל הנוגע לדרך ואופן נקיטת ההליכים, כמו גם טענת ההגנה האפשרית אשר הועלתה (אותה טענה, אשר בסופו של דבר, בעטייה ניתנה רשות להתגונן בפני התובענה).

באיזון בין הצורך להבטיח את ביצועו של פסק הדין מחד, ותוך שמירה על זכות הקניין של הנתבעת והבקיע האפשרי בתובענה כפי שהוצגו הדברים בפני, מאידך, סבורני כי אכן יש להבטיח את ביצועו של פסק הדין, אם וכאשר יינתן, ואולם בערכים שונים מהיקפו של העיקול אשר הוטל במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

ייאמר כי על פי פסיקת ביהמ"ש, ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).