בר נ' חברת נמל אשדוד בע"מ

1. בפני בית הדין מונחת בקשה מטעם המשיבים לדחיית מועד הדיון בבקשה לסעד זמני.

2. בהחלטת בית הדין מיום 23.1.2018, התבקשה תגובת הצדדים להצעת בית הדין לאחד את הסעד הזמני עם ההליך העיקרי.

3. בו ביום הודיע המבקש כי הוא אינו מוכן לקבל את ההצעה לאיחוד כאמור.

4. הערה מקדמית נוספת נוגעת לאופיו של ההליך דנן. מדובר בבקשה לסעד זמני להחיל באופן מיידי עד להכרעה בתובענה העיקרית את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951, על המבקש.

5.עיון בתובענה לסעד הצהרתי מלמד על זהות הסעדים בין ההליך העיקרי להליך הזמני, שכן בתובענה העיקרית עתר התובע להצהיר כי קברניט גוררת בנמל אשדוד, אינו שייך לאחד מסוגי העובדים הקבועים בסעיפים 30(א)(3), 30(א)(5) ו-30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה ומשכך החוק הנ"ל חל על העסקתו ולפיכך הוא אינו מוחרג מהחוק.

6.ככלל, מתן החלטה בבקשה לסעדים זמניים אינה אמורה להכריע בגורל ההליך כולו. אלא שבמקרים כגון דא כל החלטה – לכאן או לכאן – הלכה למעשה מכריעה בהליך העיקרי (השוו: רע"א 6673/00, עדית – סוכנות לביטוח בע"מ נ' לב, פסקה 4, מיום 31.10.2000).

7.בנסיבות שכאלה, בית הדין סבור כי יש לאחד את הסעד הזמני עם הדיון בתביעה העיקרית ולהקדים את הדיון בתביעה העיקרית, במקום הדיון בבקשה לסעד זמני, ולדון בה לגופה (ראו: תקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; רע"א 2059/98, וולטה ייצוב קרקע בע"מ נ' P.R.Sמדיטרניין בע"מ, פ"ד נב (4) 721, 732 (1998)).

8.אשר על כן, הדיון הקבוע ליום 31.1.2018 – מבוטל.

9.הנתבעים יגישו כתב הגנה עד ליום 25.2.2018.