פ"ה 36340-10-16

תביעת התובעים, כולם בעלי תארים בדימות, נגעה לקבלת אישור שקילות ביחס לתארים שקיבלו מאוניברסיטת אל קודס מהנתבעים 1-2.

עיקר הטענה נגע לכך שעל אף התחיבות המדינה בהליכים אחרים שהתנהלו בקשר לתארים של ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה האמורה בענין שבנדון (בג"ץ 2860/12 ועע"מ 3846/14), לא פעלו הנתבעים על מנת להכיר בשקילות תאריהם של התובעים.

ההליך דכאן לא נידון לגופו שכן כבר בהודעתה הראשונה של ב"כ הנתבעים, הבהירה כי החליטה להכיר בתארים כפוף להמצאת מסמכים רלבנטיים.

מתוך ההודעות שהוגשו לתיק בחלוף החודשים מאז הגשת התביעה ניכר כי היתה הדברות בין הצדדים לשם אספקת מלוא המידע שבקשו הנתבעים ובסופו של דבר ניתנו אישורי השקילות.

התובעים מבקשים כי בשלב זה ינתן פסק דין הצהרתי כנתבע וכן יפסקו הוצאותיהם. עיקר הדגש ששמים התובעים בטיעוניהם הוא על כך שכבר בחודש מאי 2016 פנו למימוש אותן התחיבויות שמסרה המדינה ואולם המתינו חודשים ארוכים ללא שהסתיים הטיפול בעניניהם.

הנתבעים טוענים כי פרשנות התובעים להתחיבויות המדינה אינה מדויקת וכי לגופו של ענין בהתחשב בהיקף המידע הנדרש, היה טיפול ענייני ובשת"פ עם ב"כ התובעים , על מנת לאפשר הכרה בשקילות תאריהם. הם טוענים עוד כי לא נגרמו לתובעים נזקים למעט הצורך בתשלום אגרה לבית הדין שכן ההליך לא נוהל, ואישור השקילות ניתן רטרואקטיבית. משכך הם מבקשים כי בית הדין ימחק התביעה בלא חיוב בהוצאות.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים באנו לכלל המסקנות הבאות:

1.היות וברי כיום כי הסעד ההצהרתי אינו נדרש שכן התובעים קיבלו את מבוקשם, הרי שעסקינן בבקשה למתן פסק דין בשאלה אקדמית, וכך לא ייעשה. על כן , ונוכח ההסכמות בפועל אליהן הגיעו הצדדים, התביעה נמחקת.

2. נוכח הסכמות אלה תוחזר האגרה בהתאם להוראות התקנות.

3. אשר לשאלת ההוצאות, אין בידינו לדעת מה גרם לעיכוב בטיפול בענינם של המבקשים על פני חודשים ארוכים , עד להגשת הליך זה ואף האם היה צורך בנקיטת ההליך דכאן על מנת להשלים הנדרש או לכל הפחות לזרז טיפול הנתבעים בפניות התובעים.

עם זאת שוכנענו כי מאז הוגשה תביעה זו, נעשה טיפול ענייני של הנתבעים באופן שייתר הצורך בניהול ההליך.

ככל הנראה , לגבי חלק מן התובעים, ניתן היה להשלים המצאת אישור השקילות גם קודם נקיטת הליך זה מתוך המסמכים שהמציאו לידי הנתבעים במאי 2016. עם זאת ברי, כי לגבי תובעים אחרים נדרשה השלמת בירורים עובדתיים בין הצדדים וזו נעשתה תוך כדי היות הליך זה תלוי ועומד. לכאורה , אם כן, יתכן והיה מקום לפסוק הוצאותיהם של אותם תובעים שהגשת תביעתם זרזה מתן אישורים שלא היתה מניעה לנתנם קודם לכן, ואילו ביחס לתובעים אחרים, לא היה כל מקום לפסיקת הוצאות, שכן מניעת המצאת האישורים היתה נעוצה בהם לא פחות ואף יותר מאשר בנתבעים (ויתכן כי היה מקום לחיוב בהוצאות כנגדם).

בנסיבות אלה ובהתחשב באופן היעיל והממצה שבו התנהלו הנתבעים בשת"פ עם התובעים, ומשלגופו של ענין לא נוהל ההליך (למעשה כל שהוגש לבית הדין הוא עדכונים בדבר התקדמות הטיפול בענייני הנתבעים), ואישורי השקילות ניתנו בסופו של דבר רטרואקטיבית, סבור בית הדין כי ראוי שכל צד ישא בהוצאותיו וכך נקבע איפוא.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ח, (16 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.