פ"ה 33833-03-13

התובע עבד בשירות המועצה המקומית מג'אר משך כ-25 שנים עד שפרש מטעמי בריאות. במהלך תקופת עבודתו שולמה לו "תוספת שעות נוספות", אשר עם פרישתו נכללה במסגרת המשכורת הקובעת לגמלה.

מקץ למעלה משנתיים לאחר פרישתו, בעקבות החלטה מסוימת של סגן הממונה על השכר באוצר, החליטה המועצה כי תוספת השעות הנוספות לא תיכלל במשכורתו הקובעת, ובהתאם הפחיתה את גמלתו.

בתביעה שהניח לפנינו תוקף התובע את החלטתה זו של המועצה.

1. להלן יפורטו העובדות העיקריות הצריכות להכרעתנו, אשר רובן ככולן אינן שנויות במחלוקת:

   • התובע, יליד שנת 1951 תושב כפר מג'אר, החל את עבודתו בנתבעת מס' 1, המועצה המקומית מג'אר (להלן: "המועצה") בשנת 1980.

   • תחילה שימש התובע עובד במחלקת המים, ולאחר מכן כמנהל המחלקה האמורה(לשיטת התובע בעדותו- החל משנת 1994 או 1995; לשיטת המועצה בסיכומיה – החל משנת 2001).

   • במהלך תקופת עבודתו, ככל הנראה החל משנת 1996, החלה המועצה לשלם לתובע תוספת, שכונתה תוספת שעות נוספות, בעד 100 שעות נוספות (להלן: "התוספת"), בכפוף למילוי דו"ח חודשי בו צוין "100 שעות לפי הסכם עם ראש המועצה.".

   • בתאריך 25.08.03, או בסמוך לכך, הגיש התובע "בקשה לקביעת קצבת פרישה באמצעות הרשות המקומית". במסגרת אותה בקשה ציינה הרשות המקומית את התוספת דנא, במסגרת התוספות הקבועות.

   • בהחלטה מיום 26.07.04, הודיע ראש מינהל השירות במשרד הפנים, מר ישראל שפיצר, לראש המועצה דאז, מר זיאד דגש (להלן: "מר דגש"), כי "קצבתו הכוללת" של התובע תהא "בשיעור 54.83% מהמשכורת הקובעת לפי 100.00% משרה". עוד ציין מר שפיצר, כי: "במשכורת הקובעת של הנ"ל אין לכלול שעות נוספות, כמו כן תוספת אחוזית יש לשלם לעובד כפי ששולם בחודש 8/98 ולא מעבר לכך." (ההדגשה אינה במקור).

   • במכתב נושא תאריך 08.01.05 פנה ראש המועצה לתובע, ככל הנראה בהמשך לפנייה מיום 07.07.04, והציע לתובע לפרוש מהעבודה "בתנאים משופרים ע"פ חוזר מנכ"ל מחודש מאי 97.". באותה פנייה נכתב כי: "תנאים אלו חייבים באישור משרד הפנים.", ובהמשך נכתב כי במידה והתובע מעוניין לפרוש על-פי תנאים אלו, עליו להודיע על כך בכתב עד תאריך 20.01.05, כדי שיהא סיפק בידי המועצה להגיש בקשה מרוכזת למשרד הפנים.