פסק דין 2036-07-14

לפנינו בקשת התובעים ליתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין התובעים לבין הנתבעת 2 ולהורות על מחיקת ההליך, ללא צו להוצאות, ולהורות על החזר האגרה לתובעים.

הנתבעת 2 מסכימה לבקשה.

הנתבעים 1 ו-3 מסכימים למחיקת ההליך אך מתנגדים למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין התובעים לבין הנתבעת 2, ועומדים על הוצאותיהם.

לאחר שעיינו בבקשה ובתגובות הנתבעים 1 ו-3 כמו גם בתגובת הנתבעת 2 (הנתבעת 4 – מדינת ישראל לא הגיבה לבקשה), החלטנו למחוק את התביעה, לדחות את הבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין התובעים לבין הנתבעת 2, לדחות את בקשת הנתבעים 1 ו-3 לפסוק להם הוצאותיהם ולהורות על החזר האגרה לתובעים, כפוף לתקנות. להלן נימוקינו:

מתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה הוא בשיקול דעתו של בית הדין. מבלי שאנו מביעים כל עמדה לגוף טענותיהם של הנתבעים 1 ו-3 באשר למעמדם וזכויותיהם בנוגע לבית הספר, מקובלת עלינו טענתם כי בנסיבות בהן התביעה הוגשה, בעקבות הסכמת הצדדים בבית הדין הארצי, גם נגד הנתבעת 3, אך זו אינה צד להסכם הפשרה והיא, יחד עם הנתבע 1, טוענת טענות נגד הסכם הפשרה, אין מקום ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, ולו במישור היחסים שבין התובעים לנתבעת 2, ודי בכך שקיים בין התובעים לבין הנתבעת 2 הסכם על מנת שזה יחייבם לנהוג על פיו ביחסים שביניהם.

באשר להוצאות המבוקשות על ידי הנתבעים 1 ו-3, מקובלת על בית הדין עמדת הנתבעת 2 לפיה היא המוסמכת למנות מנהל לבית הספר ולקבוע את זהות העמותה שתפעיל יחד עמה את בית הספר. לפיכך בית הדין אינו רואה לפסוק לנתבעים 1 ו-3 הוצאות.

בית הדין מורה, איפוא, על מחיקת התביעה, ללא צו להוצאות.

האגרה תוחזר כפוף לתקנות.

ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ה, (13 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.