עתירה לפינוי בן זוג לשעבר מבית מגורים

התביעה

בתביעה דנן עותרת התובעת לפינוי הנתבע מבית המגורים , וכן עותרת לחיוב הנתבע בסכום של 5,250 דולר בגין הימים ששהה בבית המגורים מאז שאמור היה לעזוב את הבית ביום 1.1.07 ועד יום הגשת התביעה.  וכן עותרת לחיובו בסכום של 50 דולר נוספים עבור כל יום מיום הגשת התביעה ועד לפינוי בפועל של הבית.

הרקע לתביעה

הצדדים נישאו לראשונה בשנת ... ומנישואיהם נולדו להם ששה ילדים.  בשנת 2001 התגרשו הצדדים.  בשנת 2004 החליטו לשוב ולהינשא זה לזה.  על פי התביעה, התובעת רצתה להבטיח זכויותיה בבית שנרכש על ידה לאחר הגירושין ורשום על שמה בלבד, וכדי להבטיח שזכויותיה לא יפגעו במקרה של פירוד או גירושין חתמו הצדדים על הסכם ממון אשר נחתם ואושר על ידי נוטריון ביום 4.5.2004 על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג - 1973  (להלן - חוק יחסי ממון בין בני זוג).

על פי ההסכם הבית הינו ביתה של התובעת ויישאר ככזה במהלך הנישואין ובמקרה של פירוד או גירושין  שוויו לא יאוזן ופירותיו יהיו לתובעת בלבד.

עוד הוסכם בהסכם הממון כי במקרה בו אחד הצדדים יבקש להיפרד מהאחר יפנה הנתבע את הבית בתוך 60 יום מיום שהצד החפץ בפירוד הודיע בכתב לצד האחר על רצונו זה, ואם הנתבע לא יעזוב את הבית יהיה עליו לשלם לתובעת 50 דולר בגין כל יום בו ישהה בבית לאחר ששים היום האמורים.

עוד צויין בהסכם, כי אם הצדדים ישקיעו במהלך תקופת הנישואין כסף משותף או כסף של הנתבע בשיפוץ הבית או בתוספת בניה בו ייקבל הנתבע בעת הפירוד את חלקו בהשקעה בתוספת הצמדה וריבית.

נטען בתביעה כי היחסים בין הצדדים עלה על שרטון, בשל התנהגות הנתבע המשליט טרור בבית ובשל כך הודיעה לו התובעת ביום 26.10.06 בכתב על רצונה בפירוד וכי מבקשת שהנתבע יפנה את הבית.

לדברי התובעת, הנתבע עזב למספר שבועות ועבר לגור בקרוואן ביישוב אולם לאחר מספר חודשים, ביום 28.3.07 שב לבית והודיע לתובעת שמבחינתו אין הסכם וסירב לצאת מהבית.

משום כך כאמור תובעת התובעת כי יינתן צו לפינוי , כי הנתבע יחוייב לשלם לה הסכום על פיו ההסכם בגין שהייתו בבית מעבר ל - 60 יום מיום ההודעה על הפירוד וכן 50 דולר נוספים עבור כל יום מאז הגשת התביעה בו איננו מפנה את הבית.

ההגנה

הנתבע מכחיש את התביעה.  הנתבע טוען שהבית נרכש בין היתר מכספי מכירת דירת הצדדים המשותפת בנווה יעקב.

הנתבע טוען שמילא אחר דרישת התובעת ויצא את הבית ומתגורר בקרוואן ביישוב אותו שכר, כך שאין מקום להוציא צו פינוי כנגדו.

הנתבע טוען שכאשר החליטו הצדדים להינשא פעם נוספת לאחר שהיו נשואים בעבר והתגרשו, בטרם נישואיהם השניים נאלץ לחתום על הסכם ממון מקפח - אשר כל מטרתו להעניק זכויות יתר לתובעת תוך פגיעה בזכויותיו - וזאת מספר ימים טרם הנישואין וכתנאי לנישואין עובדה שהגבירה את הלחץ בו היה נתון.

הנתבע אשר חפץ לשקם את ביתו כאשר טובת התובעת וילדיהם עמדה כנגד עיניו נאלץ לחתום על הסכם הממון, שכן התובעת איימה עליו כי אם לא יחתום על ההסכם לא תתקיים החתונה.

לדברי הנתבע הסכם הממון נערך על ידי עו"ד מיכאל אסולין אשר למיטב ידיעתו מקום מושבו הוא בסמוך למשרדה של באת כוח התובעת ולמיטב זכרונו הנוטריון עובד במשרדה של בא כוח התובעת ומכיר את התובעת היכרות אישית קודמת . הנתבע לא היה מיוצג , לדבריו, על ידי עורך דין, ההסכם אושר בפני הנוטריון באופן פורמלי בלבד לא הוסברו לו מהות ונפקות ההסכם ועד כמה מקפח ההסכם את זכויותיו. כן מכחיש הנתבע התנהגות שתלטנית הנטענת כנגדו.

לטענת הנתבע לאחר שעזב את הבית על פי דרישת התובעת אשר טענה כי איננו מרוויח די, ולאור יחסה המשפיל שכר קרוואן וגר שם שנה באופן קבוע.  לאחר מספר חודשים מצא עבודה ושוחח עם התובעת על כך שישוב לבית והיא הסכימה והרשתה לו לשוב.  לדבריו המשיך בשכירות של הקרוואן ואף ישן בו רוב הלילות כשבמשך היום הגיע לבית לפגוש את ילדיו.  הוא קנה את מזונותיו. הסדר זה היה לדבריו ברשותה של התובעת. 

בשבתות ערכו הצדדים ארוחות משותפות כשהוא יושב בראש השולחן. לדבריו התובעת השמיטה את העובדה שהוא סייע בפרנסת המשפחה.

הנתבע טוען כי התנהגות התובעת בכך שלא פנתה לגורם כלשהוא אף לא לבית המשפט ולא מחתה על שהותו בבית, מורה על הסכמתה למגוריו שם. היחסים ביניהם היו עכורים לדבריו אולם התובעת לא הביעה התנגדות אקטיבית להימצאותו בבית או לשיתופו במערך החיים המשפחתי.

הנתבע טוען כי מתגורר בקראוון עת הוגשה התביעה , וכי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר כשלושה חודשים מאז חזר לטענת התובעת לבית.

הנתבע טוען כי התנהלות התובעת חסרת תום לב נוכח עמידתה על קיומו הדווקני של ההסכם ולאחר שהכשילה את הנתבע.