עתירה למתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיב לממש את המשכנתה-נדחתה

           המבקשים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 1374/05) בה ביקשו כי בית המשפט יורה על בטלותו של שטר משכנתה שנערך בין המבקשים ובין המשיב. במסגרת התובענה עתרו המבקשים לקבלת צו מניעה זמני שימנע מהמשיב לממש את המשכנתה.

           ביום 9.1.2006 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה) לבקשה והוציא צו מניעה זמני אשר אסר על מימוש המשכנתה.

           ביום 7.10.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אחיטוב) את התובענה בקובעו כי שטר המשכנתה תקף כנגד שני המבקשים. במסגרת פסק דינו קבע בית המשפט כי אין כל מניעה שהמשיב יפעל למימוש שטר המשכנתה, לרבות באמצעות הליכי הוצאה לפועל.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה ובמסגרתו הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולמתן סעד זמני בערעור, היא הבקשה שבפני. בבקשה מבקשים המבקשים כי יימנע מימוש המשכנתה, עד להחלטה בערעור. לטענתם, באם לא יינתן להם צו מניעה, משמעות הדבר תהיה עיקול דירת מגוריהם, דבר שיסב להם נזק בלתי הפיך. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו את הממצאים העובדתיים עליהם סמך את פסק דינו, ועל כן סיכויי הערעור הינם טובים.

           מנגד טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה, שכן הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו חסר סיכוי, ומשכך אין משמעות לשאלת מאזן הנוחות. מעבר לכך טוען המשיב, כי המבקשים הינם אנשים בעלי אמצעים, אשר לא ייגרם להם נזק בלתי הפיך באם תמומש המשכנתה.

           דין הבקשה להידחות.

           בראש ובראשונה יש להבהיר, כי מדובר בבקשה שהינה בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצוע. משנדחתה תובענתם בבית המשפט המחוזי, הרי שאין כל החלטה אופרטיבית שאת ביצועה ניתן לעכב. במקביל, דחייתה של התובענה הביאה עמה גם לביטולו של צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט ביום 9.1.2006. לפיכך, באם רצונם של המבקשים הינו להשיב על כנו את המצב שנוצר בעת שצו המניעה עמד בתוקפו, עליהם לפנות לבית משפט זה בבקשה למתן סעד זמני, במסגרת הערעור.

           כפי שמורה תקנה 471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המבקש בשלב הערעור להשיב לתוקפו סעד זמני שבוטל בפסק הדין של הערכאה הדיונית, או המבקש סעד זמני בשלב זה, נדרש להראות כי נתקיימו "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו היענות לבקשתו. הטעם לדרישה זו הינו כי דחיית התובענה בערכאה הדיונית מטה את נקודת האיזון לטובת ה"זוכה" על פי פסק הדין, ועל כן יקשה על המבקש לשכנע את בית המשפט בצדקתו של הצו אותו הוא מבקש, או בצדקת החזרתו על כנו של הצו שניתן לו בערכאה הדיונית. במסגרת זו מוטל על המבקש הנטל שאיננו קל להראות כי סיכויו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ראו, למשל, ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי (לא פורסם, 29.1.2007)).

           אמנם, מקום בו מבוקש סעד המכוון למנוע פינוי מדירת מגורים, יטה בית המשפט להיענות לבקשה למתן הסעד, שכן על פי רוב מדובר בצעד שאינו הפיך. עם זאת, גם נטייה זו כפופה לקיומו של סיכוי טוב לקבלת הערעור (ראו, למשל, ע"א 10702/05 לוי נ' בנק אגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 14.1.2007)).

           בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא מצאתי כי המבקשים עמדו בנטל להוכיח כי סיכויי הצלחתם בערעור הינם טובים. כפי שעולה מבקשתם, לב ליבו של הערעור נוגע לטענותיהם כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בנוגע למודעותה של המבקשת אודות עריכת המשכנתה, קביעות המבוססות על ממצאי מהימנות אותם מצא בית המשפט המחוזי ביחס לעדים שהופיעו בפניו. אלא שהלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, בפרט כאשר מדובר בממצאים המבוססים על המהימנות אותה ייחס לעדים שהופיעו בפניו (ראו, למשל, ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (טרם פורסם, 28.11.2007)). משכך, לא ניתן לומר כי המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי נתקיימו בעניינם הנימוקים המיוחדים שיידרשו לשם היענות לבקשה למתן סעד זמני בשלב הערעור.

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

           המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ג בכסלו התשס"ח (3.12.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: