עתירה לביטול הפקעת קרקע בתל אביב שלא נעשה בה שימוש

השופט א' רובינשטיין:

א.        בעתירה זו נתבקש ביטולה של הפקעה משנת 1961 בתל-אביב-יפו לפי פקודת ההפקעות (רכישה לצרכי ציבור)1943, שעליה שולמו פיצויים, וזאת בנימוק שלא נעשה דבר בחלקות המופקעות, אשר דומות להן (שלגביהן לא שולמו פיצויים) הוחזרו עוד בשנות השבעים לבעליהן. החלקות אושרו לאחרונה לבניה למגורים פרטיים. בעקבות שקלא וטריא נעשה (על פי החלטה מיום 28.1.07) הסדר דיוני בין העותרים, המדינה ומי שרכשו את השטח (אחים עופר) - שביקשו להצטרף לעתירה - לפיו  "המדינה תורשה להשלים את העיסקה עם האחים עופר, העתירה לגופה תישאר תלויה ועומדת (ללא שינוי בזכויות העותרים), כאשר אם תתקבל העתירה בעתיד כולה או מקצתה, אזי תתברר ותידון בין הצדדים, בבית המשפט המוסמך, זכות העותרים לסעד כספי, וכל זאת תוך שמירת כל טענות המדינה בהתאם לכל דין".

ב.        (1) לקראת הדיון ביקשה המדינה, בין השאר, כי בירור העתירה יידחה עד להכרעה הסופית בבג"צ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, (ראו ההחלטה בפ"ד נה(2) 625), וכן תוגש הודעת עדכון בתוך שישה חודשים. נמסר כי הצעת החוק לתיקון פקודת הקרקעות, שהוכנה בעקבות ההחלטה בעניין קרסיק, עברה קריאה ראשונה. נתבקשו איפוא, ברוח מה שנעשה בעתירות דומות אחרות, אם מחיקה ואם התליה עד לאחר ההכרעה בעניין קרסיק. יצוין, כי בבג"צ 4780/05 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2005) הושאר התיק בהמתנה עד להכרעה בעניין קרסיק, תוך צמצום הסעד הנתבע (כבענייננו) לסעד כספי; בבג"צ 740/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2006) נדחתה העתירה תוך שמירת זכות העותרים לשוב ולעתור לאחר ההכרעה בעניין קרסיק (או החקיקה).

           (2) העותרים טענו להבחנה בין ענייננו לנושא קרסיק, שכן שם עשתה המדינה בראשונה שימוש ציבורי בקרקע המופקעת ואחר כך זנחה אותו, ואילו בנידון דידן לא נעשה שימוש כלל, ועל כן חל לשיטתם האמור בבג"צ 174/85 אמיתי נ' הועדה המקומית המרכז, פ"ד מב(4) 89, קרי, ששיהוי רב שנים יוכל לשמש עילה לביטול הליכי הרכישה (הובאו לעניין זה גם אסמכתאות נוספות). נטען גם, כי הדברים באים לידי ביטוי אף בדברי השופט - כתארו אז - מ' חשין בעניין קרסיק (בעמ' 650). שאלת קרסיק אינה נוגעת איפוא לטענתם לנושא דנן; נטען גם כי המקרה שונה מפרשות כהן ושלוש במובן זה שבנידון דידן הוחזרו לבעליהן מרבית החלקות שמסביב, מה שאין כן כאן. נאמר, כי החקיקה המוצעת הרחיבה את גבולה בחינת "טרמפ" מעבר לפרשת קרסיק, ובהצעת החוק המדובר בהפקעות בנות פחות מ-25 שנים שלגביהן יחולו הסדרי השבה או פיצוי. נטען לעוול.

ג.        (1) בדיון בפנינו הוסיפו העותרים וטענו, כי המדובר בהפקעה שנעשתה באופן שאינו רציני, ושברובה בוטלה - כך שחלקות העותרים נותרו כאי בתוכה. באת כוח המדינה סברה, כי יש מקום להמתין להכרעה בעניין קרסיק, כיוון שההחלטה הקודמת בו בו יצרה מהפכה בדיני ההפקעות, ועתה מצויים בעיצומם הליכי חקיקה. ובנידון דידן שולמו פיצויים גבוהים לאחר משא ומתן ממושך. פרשת אמיתי, לדידה של המדינה, שונה שכן מדובר שם בהפקעה תכנונית.

ד.        (1) לאחר הדיון, ולא בלי התלבטות, החלטנו כי יש לנהוג בנידון דידן כפי שנהג בית משפט זה בעניין שלוש, קרי, להותיר את העתירה תלויה ועומדת עד להכרעה בנושא קרסיק, והכרוכה מן הסתם גם בחקיקה אשר מצויה על האבניים בכנסת. לא נאמר, אף מבלי שנביע דעתנו לעת הזאת על סיכויי העתירה במישור המשפטי, שאדם מן היישוב לא ייחמץ ליבו בשעה שרכוש שהופקע הימנו לפני שנים רבות לשם מטרה ציבורית אך נותר כאבן שאין לה הופכין מצד הרשות המפקיעה, נמכר ברבות הימים לבניה פרטית בסכומים גבוהים; ואיה המטרה הציבורית? מסופקנו אם יטען הטוען כי כספים שמקבלת המדינה מן היזם כיום אף הם צרכי ציבור, ועל כן למאי נפקא מינה. ואולם, במקרה דנא יש טעמים אחדים להמתנה. ראשית, שולמו פיצויים בעד ההפקעה בשעתה - ובעקבות זאת לימים גם נרשמה הקרקע על שם המדינה לפי הודעה שנמסרה ב-1987 - ועניין הפיצויים ממתן את תחושת אי הנחת (אזכיר כי בפרשת אמיתי, שאכן היתה הפקעה תכנונית ככל שיש לכך משמעות, איחר העותר את המועד לתשלום פיצויים - (אך ההפקעה גם לא מומשה). שנית, אם גם יש שוני בין מקרה זה לפרשת קרסיק, ואולי כנטען גם לפרשות שלוש וכהן, ואיננו משוכנעים בהבדל המשפטי, אין מדובר בהבדל עצום לעניין השאלה הבסיסית, קרי, השבת הגלגל לאחור, ובית משפט זה נהג כפי שנהג לגביהן. שלישית, הליך החקיקה אכן בעיצומו, והצעת החוק (הצעת חוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), התשס"ו-2006, הצעות חוק הממשלה תשס"ו, 414) מנסה על פניה להתמודד עם סוגיות הכוללות בטיבן גם את הנסיבות שבעתירה הנוכחית, ומדובר בה על זכות רכישה מחדש (סעיף 14ב), אלא שהאיזון שמבקשים להשיג, כאמור בדברי ההסבר, הוא קביעת סדר גודל של 25 שנים שלאחריהן רשאית המדינה להשתמש בקרקע לכל מטרה שהיא (סעיף 14ד). איננו יודעים מה יילד יום בהליכי החקיקה, ואיננו מביעים דעתנו באשר לתוכנה או ליכולתם של העותרים להעלות תעצומותיהם לגביהם לפני המחוקק, אך לא יהא זה מן המידה - אפילו הנחנו כי הלכת אמיתי חלה בנידון דידן - כי נגרום ל"מחטף" בטרם ההכרעה.

           (2) אנו מחליטים להותיר איפוא את העתירה תלויה ועומדת עד לאחר ההכרעה בפרשת קרסיק; וכאמור בעניין שלוש יגישו הצדדים הודעה משלימה תוך 45 יום לאחר ההכרעה בעניין קרסיק, ובעקבות זאת יוחלט באשר להמשך הטיפול.

           ניתנה היום, י"ג בשבט התשס"ח (20.1.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: