עתירה לבטול צו ירושה והפעולות המשפטיות שנעשו מכוחו

רקע

1.       בפני הליך במסגרתו עותרות התובעות לבטל את צו הירושה שניתן ביום 2/5/1990, בתיק 3238/90, בפני כב' ביהמ"ש המחוזי בחיפה, ובתיק ע"ז 649/90, וכן את כל הפעולות המשפטיות שנעשו מכוחו של צו ירושה זה.

2.       התובעות 2, 3, הנן בנותיו של הנתבע 2 (להלן: "המנוח"). התובעת 1 הינה בתה של התובעת 3 (להלן: "ת'") ופועלת מטעמה, לצורך הליך זה. הנתבע 1 הינו בנו של המנוח, ואחיהן של התובעת 2,3.

3.       לטענת התובעות, פעל הבן לרישום המקרקעין אשר היו שייכים לאביהם המנוח של הצדדים (סבה של התובעת 1), על שמו, תוך נקיטת פעולות מרמה ותוך גזילת זכויותיהן בנכסים. התובעות טוענות כי הנתבע פעל להוצאת צו ירושה לאחר פטירת האב, אגב הסתרה מהרשם לענייני ירושה, את העובדה כי לאב המנוח היתה בת נוספת שהלכה לעולמה, עוד בחייו של האב המנוח, היא התובעת 3. משכך, טוענות התובעות, כי יש לתקן את צו הירושה, ולהכיר בזכות התובעת 3, ומכוחה זכות התובעת 1, לרשת את המנוח. עוד טוענות התובעות כי התובעת 2 הוטעתה ע"י הנתבע, וחתמה אגב טעות והטעיה, על תצהיר הסתלקות מירושת האב המנוח, לטובת הנתבע.

4.       ביום 18/3/10, ניתן צו מניעה זמני, לבקשת התובעות, בו פורטו טענות הצדדים, והקשיים בהליך. לצדדים נקבע מועד דיון בנושא צו המניעה, אשר נדחה מעת לעת, לבקשתם. ערב הדיון, הונחה בקשה לדחיה על הסף של ההליך. ביום 14/7/10, נערך דיון ראשון בתיק, במסגרתו הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לצמצום צו המניעה, מבלי לפגוע בכל טענה, תוך הודעה כי ידברו לגופם של דברים. במקביל, שוריינו מועד שמיעה, וקדם משפט נוסף, בתיק העיקרי. הצדדים הודיעו כי התערבו מכובדים על מנת להביא פתרון בדרך של פשרה, ובקשות דחיה של מועדים, תצהירים, ודיונים, הוגשו חדשות לבקרים.

5.       ביום 10/1/2011, נערך דיון נוסף, כששוב ביקשו הצדדים לדחות את מועדי השמיעה בהליך ולאפשר להם למצות מו"מ. בין לבין, הוגשה תגובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף.

6.       על אף ניסיונות חוזרים ונשנים, לגשר בין הצדדים, כשל המו"מ, וביום 4/5/11, נערך דיון נוסף. במסגרת הדיון, פירטו ב"כ הצדדים אפשרויות פתרון, אשר נוסחו כהצעת בימ"ש. סופו של יום, הנתבעים הודיעו כי הצעת הפתרון אינה מקובלת עליהם ונקבע מועד דיון בבקשה לדחיה על הסף.

7.       ביום 5/7/11, נדונה הבקשה לדחיה על הסף לגופם של דברים. מצהירים מטעם שני הצדדים נחקרו, ונקבעה השלמת טיעון בנושא הדחיה על הסף. טיעוני הנתבעים הוגשו, וביום 19/7/11, ראיתי לדחות הבקשה, בהחלטה מפורטת.

8.       א.      שוב הוגשו בקשות דחיה, לרבות למועד ההוכחות שנקבע, ומטעמים רפואיים של ב"כ מי מהצדדים, נדחה המועד. סופו של יום, לאחר דרך חתחתים ארוכה, נקבע דיון השמיעה ליום 13/6/12. קיוויתי כי ניתן יהיה להיעזר בתרגום ב"כ; אלא שסמוך לאחר תחילת השמיעה, החלו ב"כ הצדדים להתנצח בשאלת התרגום, ולא יהיה מנוס לקטוע.

          ב.      שוב הוגשו בקשות דחייה, מטעמים כאלו ואחרים, וסופו של יום נקבע המועד ליום 13/3/13; למועד זה הוזמן מתורגמן והתריתי בב"כ הצדדים כי עליהם לעמוד בלוחות הזמנים.

          ג.       ביום 13/3/13 נשמעו ראיות מטעם התביעה בלבד עקב ריבוי עדויות ושאלות שלא לצורך; למותר לציין כי גם במועד זה רבו ההתלהטויות בין הצדדים וב"כ.

          ד.      ביום 25/6/13 הושלמו ההוכחות.

          ה.      עדותו של הנתבע, בניגוד לעדות התובעות, הותירה רושם מהימן ביותר, הן לעניין ידיעת התובעות על היותו רשום כבעל המקרקעין, והן לעניין היות העילה לפרוץ ההליך - נעוצה בסכסוך שפרץ בין הנתבע לבין ש' בן התובעת בקשר לפיצוי שדרש הנתבע מש' (כמפורט בסעיפים 22-39 לתצהיר הנתבע.

          ו.       חיזוק לעדות הנתבע ניתן היה למצוא גם בעדויות אחרות. האחות ס' ע' ציינה בעדותה כי חתמה לנתבע על ויתור על זכותה לרשת את קרקעות אביה, ולדבריה: "אני יודעת שאני חתמתי ואני נותנת לאחי את כל האדמות שלי, אני לא יודעת מה כתוב" (עמ' 7, ש' 11) . בהמשך ציינה: "ח' אמר אני רוצה לרשום את האדמות שלי בטאבו ומי שרוצה שתחתום לי ומי שלא 3 רוצה שלא תחתום, ואנחנו חתמנו כולם (עמ' 48, ש' 3-4) .

ז.                כך גם העד נ' א', בעלה של אחות הנתבע, משעומת עם טענת ע' כי הנתבע החתים אותה בעת שהייתה לבדה, השיב: " היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה. בעלה היה" (עמ' 52 ש' 4-5).

ח.                עד נוסף בשם ס' ע', העיד כי הוא שערך את צוואת אבי הנתבע, המורה על הורשת המקרקעין לנתבע, לבקשת האב (עמ' 55 לפר').

המחלוקת

9.       א.      כאמור, לגרסת התובעות, נפטרה ת' בשנת 1968. אחיה של ת', הגיש בשנת 1990 בקשה לקבלת צו ירושה על עיזבון המנוח, אך בבקשתו לא ציין האח את שם המנוחה ת'. עוד ציין האח, כי המנוח לא הותיר אחריו צוואה, אך לטענת התובעות, לאחר קבלת צו הירושה, התברר כי לטענת הדוד, קיימת צוואה.

          ב.      לגרסת התובעות, לאחר קבלת צו הירושה, הועברו המקרקעין על שם הדוד - הנתבע, וחלקן של התובעות, לטענתן, נגזל מהן.