מיכאל נ' משרד הבינוי והשיכון/המשרד הראשי ואח'

נושא העתירה:

עתירה שהוגשה נגד החלטת מנהל מקרקעי ישראל, הידוע היום כרשות מקרקעי ישראל, שלא לאפשר לעותרת לרכוש את הדירה בשיכון הציבורי בה היא מתגוררת יחד עם הרכוש המשותף הצמוד לה (להלן – "המגרש"). זאת לטענת העותרת, בניגוד להסכם פשרה שנכרת עם חברת 'עמידר' וקיבל תוקף של פסק דין. העותרת מבקשת ליתן צו המורה למשיבות לאפשר לה לרכוש את הדירה שבה היא מתגוררת יחד עם המגרש כולו, וזאת בהתאם לזכאותה הנטענת, על פי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998 (להלן – "החוק").

העובדות העיקריות:

הצדדים

העותרת, אישה כבת 90, המתגוררת, מאז שנת 1956 בשתי יחידות הדיור, כבית משותף, ברחוב הכיסופים 30 בהרצליה (להלן – "הדירה") אשר הושכרו לה ולמשפחתה על ידי המשיבה 4.

המשיבה 1-מ"י, משרד השיכון והבינוי, אחראית לביצועו של החוק.

המשיבה 2- רשות מקרקעי ישראל (להלן – "רמ"י"), לשעבר מנהל מקרקע ישראל, בעלת הזכויות בקרקע והרשות המוסמכת לאישור רכישת דיור ציבורי, צורפה כמשיבה לעתירה על פי החלטתו מיום 29.6.16 של כב' סגן הנשיא השופט ד"ר ורדי.

המשיבה 3- משיבה פורמאלית, קרן קיימת לישראל (להלן – "קק"ל"), הינה הבעלים הרשומים של הקרקע בה נמצאת הדירה נשוא העתירה, פועלת באמצעות רמ"י.

המשיבה 4- 'עמידר' החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן – "'עמידר'"), חברה ממשלתית העוסקת בניהול נכסי מקרקעין בשם מדינת ישראל ועבורה . היא המשכירה לעותרת את דירתה.

השתלשלות האירועים הרלוונטיים לעתירה:

העותרת, בעלה המנוח ושבעת ילדיהם התגוררו בדירה, נשוא העתירה, מיום 25.06.1956, עת חתם בעלה המנוח של העותרת על חוזה שכירות מול 'עמידר' ל- "2 דירות רגילות ושירותים" (נספח ב לעתירה). כיום, לפי הצהרתה (סעיף 25 לעתירה), מתגוררת העותרת בדירה, יחד עם בנה, נכדתה ונינתה.