עת"מ 7873-07-15

לבית משפט זה הוגשה ביום 5.7.2015 העתירה שבכותרת. התבקש בה להורות למשיב לחדש לעותר רישיון "מפעיל זיקוקי דינור" שבו הוא אחז עד ליום 17.1.2015, והכל בהמשך לסירוב של משטרת ישראל לחידוש הרישיון.

עם הגשת העתירה התבקש העותר להתייחס לכך שהחלטת הרשות המנהלית מיום 5.5.2015 כללה זכות טיעון בכתב להחלטה עד ליום 5.6.2015 תוך שעניין זה של זכות הטיעון ומימושה המלא לא מצא כל ביטוי בעתירה. העותר התבקש להבהיר אם אין בכך משום אי מיצוי הליכים שיש בו כדי עילה לסילוק העתירה על הסף.

לאחר שעיינתי בהתייחסות העותר לנדון (מיום 11.8.2015) מסקנתי היא שדין העתירה להיות מסולקת על הסף. בתגובת העותר נטען שמכתב המשיב התקבל אצלו ששה ימים לאחר תום תקופת הטיעון ושהתשובה משקפת סירוב חד משמעי לבקשה. העותר גם טוען שהוא היה בטוח שאם יפנה לטעון טענות לא תשתנה עמדת המשיב ומדובר בעמדה חד משמעית.

בטענות אלה אין כדי מענה לאי מיצוי הליכים בנסיבות המקרה. הרשות המנהלית קבעה בתוך החלטתה מנגנון מובנה לזכות טיעון תוך פרק זמן מסוים. גם אם פרק זמן זה חלף בשעה שהמכתב התקבל, לא היה כל קושי ובמיוחד משעה שהטענה היא שהמכתב הגיע באיחור, לפנות לרשות המנהלית ולבקש להגיש את הטיעון בשלב מאוחר יותר. כך בכלל וכך בפרט משעה שהגשת העתירה הייתה פרק זמן נוסף לאחר מכן מבלי שנעשה ניסיון זה של טיעון. על כך יש להוסיף שאין מקום לטענות בעניין העמדה החד משמעית של הרשות המנהלית. מבלי הבעת עמדה לגופו של עניין בנטען ובהחלטת הרשות, המבוססת על קשר בין מבקש הבקשה לעבירות אמל"ח ורכוש, הרי שמשעה שהרשות המנהלית קבעה מנגנון מובנה למימוש זכות טיעון, חזקה עליה שהיא נכונה הייתה לשמוע את טענות העותר בלב פתוח ובנפש חפצה, והעותר – לבד מטענה כללית בנדון – לא ביסס כל מסקנה אחרת בעניין זה.

מטעמים אלה, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות על הסף, וכך אני מורה. אין בכך כדי למנוע מן העותר לשוב ולפנות לבית המשפט המוסמך לאחר מיצוי הליכים.