עבדה נ' עיריית חיפה

רקע:

1.עתירה זו מופנית כנגד החלטת המשיבה שלא להפחית את חוב הארנונה של העותר במסגרת מבצע ההנחות בארנונה עליו הכריז משרד הפנים, ואשר אימצה המשיבה בהחלטתה מיום 4.7.17.

2.העותר מחזיק מאז מאי 2013 בבית קירור ברחוב קצנשטיין 3 בחיפה. בין העותר לבין המשיבה היה סכסוך בקשר לחיובי ארנונה, שנדון בה"פ 6914-03-14, באשר לסיווג הנכס. התובענה של העותר נדחתה בעיקרה ביום 14.8.16. ערעור העותר לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 13.3.17.

3.על פי המוסכם בין העותר למשיבה, בשנים שבהן היה ההליך המשפטי תלוי ועומד הוסכם שלא יינקטו נגד העותר הליכי גבייה, אם העותר ישלם, כפי שאכן שילם, את סכומי הארנונה שאינם שנויים במחלוקת. לגבי שנת הכספים 2017, הגיש העותר השגה וערר. לפי חישובו, שילם את סכום הארנונה שאינו שנוי במחלוקת לשנת 2017 ב-7 תשלומים של 3,071 ₪, ב-5 לכל חודש מיוני 2017.

4.ביום 23.4.17 פורסמו תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) (תיקון מס' 3), תשע"ז-2017, לפיהן תינתן הנחה (50%-45%) מסכום הארנונה לחייב שישלם את חובות הארנונה שנצברו לחובתו עד 31.12.14, בתנאי שיוסדר תשלום מלוא החוב לשנים 2016-2015, בתוקף עד 30.11.17. ביום 4.7.17 החליטה המשיבה להחיל את התקנות בשטח שיפוטה. ביום 15.7.17 פנה העותר בבקשה להיכלל במבצע מחיקת החובות. לטענת העותר, מנהל מחלקת הגבייה לנכסים שאינם משמשים למגורים ערך תחשיב לפיו על העותר לשלם 50,400 ₪ לכיסוי חובותיו בשנים 2016-2015, ומחצית מחובותיו עד תום שנת הכספים 2014. לטענת העותר, שילם את הסכום שחישב עובד העירייה ב-8 המחאות בסך 5,800 ₪, ושתי המחאות נוספות בסך 2,000 ₪. ואולם, ביום 24.10.17, הודיעה המשיבה לעותר שההסכם מבוטל והעותר אינו יכול להיכלל במבצע ההנחות. זאת, משום שהמשיבה זקפה את כל התשלומים ששולמו על חשבון החובות שאינם שנויים במחלוקת לשנים 2016-2015 על חשבון חובות העבר, ובכך נפרעו חובות העבר ונותר חוב לשנים השוטפות שאינן במבצע.

5.לטענת העותר, פרשנות המשיבה, כאילו תשלומים המשולמים עבור שנים 2016-2015 נזקפים לחובות העבר מרוקנת מתוכן את מבצע ההנחות, שכן בדרך זו לא נותרים חובות עבר. כמו כן טען שסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם – 1980, עליו הסתמכה המשיבה, אינו חל במקום שבו הנישום המשלם את התשלומים משלם אותם לכיסוי חוב ספציפי. כמו כן טען להפרת חובת ההגינות על ידי המשיבה.

6.לפי תשובת המשיבה, הוסכם בינה לבין העותר שהעותר ישלם על חשבון החוב את החוב שאינו שנוי במחלוקת לשיטתו, ואז לא יינקטו הליכי גבייה. התשלומים ששולמו על ידי העותר נזקפו על חשבון החוב הישן ביותר לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות. החוב נצבר על שמו של העותר משנת 2013, והתשלומים ששילם נזקפו על חשבון החוב לשנת 2013, שכוסה במלואו בחודש 5/15. בינתיים נצברו חובות נוספים, ועל כן ב-7/15 הועברה יתרת החוב עד לסוף 2015 לטיפול מחלקת האכיפה, וממועד זה הופקדו כל התשלומים ששולמו על ידי העותר על חשבון החוב לשנים 2015-2014. כאשר שילם העותר ב-6/17, שילם את מלוא החוב עד סוף 2015 והסתיימו הליכי האכיפה.

7.לטענת המשיבה, ב-11/16, לאחר מתן פסק הדין, משהסתיים עיכוב ההליכים עליו הוסכם עם העותר, נשלחה לו דרישת תשלום על מלוא החוב עד סוף 2016, אך משהגיש ערעור שבה המשיבה לנקוט הליכי גבייה בגין החוב השנוי במחלוקת בלבד. לטענתה, התחשיב שנערך עם העותר אינו תחשיב החובות ל-2016-2015 ומחצית החובות עד סוף 2014, אלא תחשיב לפנים משורת הדין לצורך עיכוב הליכי גבייה. אציין כבר עתה, שלא הוברר מה חושב בתחשיב, אם לא מלוא החובות לשנים 2015-2016 ומחצית מחובות העבר.

8.לטענת המשיבה, על פי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות היא חייבת לזקוף את התשלומים על חשבון חיובי העבר, כפי שעשתה. ממילא, העותר אינו עומד בתנאיו של מבצע ההנחות. הוראת חוק הפוטרת מתשלום מס יש לפרש בצורה דווקנית, והחלטתה של המשיבה היא החלטה סבירה, שהתקבלה לאחר בחינה ועל בסיס תשתית משפטית ברורה ומפורטת. על כן, סברה המשיבה שיש לדחות את העתירה.