עת"מ 6026-09-12 ריינר ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל-מדינת ישראל

1.רקע ומבוא

עתירה מנהלית, מתוקנת, לפי הסעיפים 195 ו-196 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה -1965 (להלן: "החוק").

בהסכמת הצדדים לא תהיינה בפסק-הדין קביעות לסכומים או לשאלת זהות היורשים, לפי ששאלות אלה אינן דרושות להליך.

ראשית האירועים בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת, עת הועברה חלקת אדמה לידי הנציב העליון. לימים, שונה ייעוד המקרקעין מייעוד ציבורי לייעוד פרטי, שהניב למשיבה, כך נטען, 12 יחידות דיור.

על מנת שלא להלאות את הקורא לא אנקוב בכל מספרי החלקות לפי שהן עברו שינויים במהלך השנים והן אינן דרושות להכרעה לגופה. די לציין כי תחילה היה מספר החלקה 178 בגוש 6648 וכיום לאחר גלגולים שונים, היא ידועה כחלקות 256 ו 261 בגוש הנ"ל (להלן: "המקרקעין").

העותרים מבקשים כי יינתן להם סעד לפי סעיף 196 לחוק שעניינו שינוי ייעוד במקרקעין שהופקעו ללא תשלום פיצויים, לחלופין מבקשים העותרים סעד לפי סעיף 195 לחוק שעניינו זכות קדימה לרכישת מקרקעין שנרכשו במסגרת ביצוע תכנית מכח הסכם או הופקעו תמורת פיצויים וייעודם שונה.

במסגרת העתירה, נתבקשתי להכריז על זכויות הבעלות של העותרים במקרקעין הרשומים כיום בבעלות מדינת ישראל, ולעגן את זכויות הבעלות האמורות בפנקסים המצויים בלשכת רישום המקרקעין, וכן למנוע כל דיספוזיציה בזכויות אלה, ללא אישור העותרים כמפורט להלן.

2.זהות הצדדים לעתירה:

המנוח יצחק גבריאלוביץ' ז"ל (להלן: "המנוח"), היה בעל המקרקעין נשוא העתירה. הבעלות במקרקעין הועברה בירושה, כך נטען, לעותרים.

המשיבה הינה מדינת ישראל באמצעות רשות מקרקעי ישראל. הרשות פועלת מכוח חוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 ומנהלת את קרקעות המדינה .