עת"מ 57730-02-13 חמידאת ואח' נ' משרד הפנים ואח'

העתירה שבכותרת – עניינה סירובם של המשיבים להיעתר לבקשת העותרת 1, ליתן לבעלה, העותר 2 היתר מת"ק. טעם הסירוב לבקשת העותרים הוא "ניגוד עניינים" שבו מצוי העותר נוכח תפקיד שהוא נושא ברשות הפלסטינית.

רקע רלבנטי

העותרת 1, הגב' הדיל עיסא מחמד חמידאת, היא תושבת קבע והיא מתגוררת בירושלים. העותר 2, מר רשאד עלי טועמה חמידאת, נשוי לעותרת 1 משנת 1990 והוא תושב בני נעים שבאזור. לפי העתירה, לפחות מסוף שנת 1999 מתגוררת המשפחה ברציפות בשכונת סילוואן בירושלים. לבני הזוג ששה ילדים. העותרים הגישו בקשה לקבלת היתר שהייה עבור העותר 2 עוד בשנת 2008. לאחר התכתבויות שונות והליכים שונים שאינם מענייננו, התקבלה (רק ביום 5.12.2011) התשובה הסופית של המשיב 2 בעניין הבקשה. לפי ההחלטה, מסורבת הבקשה "בשל חשש לניגוד אינטרסים". צוין בהחלטה, שהעותר מועסק ברשות הפלסטינית כאחראי על תיק התרבות וההדרכה הפוליטית. במסגרת תפקיד זה הוא אחראי על הדרכה והכוונת שוטרי הרשות הפלסטינית. הוא עבד בשנים 1994-1992 באוריינט האוס. הוא ריצה שתי תקופות של מעצרים מינהליים בין השנים 1991-1990. אף העותר עצמו, לפי מכתב הסירוב, ציין בשימוע שהוא "אחראי על ההכוונה המדינית" ו"משמש כמרצה". ועוד צוין במכתב הסירוב, שלפי תלושי השכר שהמציא העותר לרשות המינהלית, הרי שהוא מקבל את משכורתו מהרשות הפלסטינית והוא בעל דרגת "עקיד" (סגן אלוף).

העותרים הגישו השגה על החלטה זו לוועדת ההשגה לזרים. בהחלטה מיום 17.1.2013, נדחתה ההשגה. צוין בהחלטה, שבחינת שיקול הדעת של המשיב בנסיבות המקרה צריכה להיעשות לפי סעיף 3ד לחוק הכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003. ועדת ההשגה ציינה את שיקול הדעת של הרשות המינהלית בנושא מתן מעמד בישראל, לצד זכות היסוד החוקתית לחיי משפחה. צוין עוד, שניתן על רקע זה לדחות בקשה "בשל סיכון הנשקף מהמוזמן במישור הבטחוני או הפלילי". עוד צוין, שגם שיקול של "ניגוד אינטרסים" יכול להיות שיקול רלבנטי.

לגופו של עניין, צוין שדין ההשגה להידחות נוכח בכירותו של העותר במסגרת הרשות הפלסטינית. צוין בהחלטה, שסירוב הבקשה הוא תוצאה מידתית למרות שכל שמתבקש בעת הזו הוא היתר מת"ק. כך הדבר, שכן המטרה הסופית היא רשיון לישיבת קבע בישראל. עוד צוין, שמבקש המעמד – הוא העותר 2 – הוא זה שמצוי בניגוד אינטרסים. מטעם זה, אין מדובר במקרה שבו הסירוב הוא לבקשה של קרוב משפחה שאינו מצוי בעצמו באותו "ניגוד אינטרסים". תפקידו הבכיר של העותר ברשות הפלסטינית וכן דרגתו הגבוהה, כמו גם התכנים שבהם הוא עוסק (הכוונה מדינית) יכולים ללמד על רמת נאמנות גבוהה שיש בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. ועדת ההשגה ציינה גם שהיא לא מקלה ראש ואף רואה כבעל משקל, את הנתון שלפיו העותר פועל "ביצירת שלום בין העמים". צוין שפעילות זו שצוינה במסמכים שהובאו לפני ועדת ההשגה – "ראוי לקדמה ולעודדה". אולם נוכח טיב הבקשה שהיא בקשה לאיחוד משפחות שאחריתה כאמור רשיון לשהיית קבע, לא נמצאה בוועדת ההשגה עילה להתערבות בעמדת המשיב. ובכל הקשור למידתיות ההחלטה – צוין שלו היה מעמדו של העותר זוטר, הרי שניתן היה לשקול מתן מעמד זמני לתקופה מתחדשת "מחוץ להליך המדורג". אך נוכח התפקיד הבכיר שהוא ממלא כאמור, נמצא שההחלטה סבירה ומידתית בלא עילת התערבות. ומכאן העתירה לבית משפט זה.

העתירה