עת"מ 56326-07-14 וזוז נ' משרד הפנים ואח'

העתירה שבכותרת – עניינה החלטות שקיבלו המשיבים ובהן ראשית, נדחתה בקשת העותר לבטל הודעה על פקיעת רישיון ישיבת קבע שבו אחז; שנית, נדחתה בקשת העותר להשיב לו את רישיון ישיבת הקבע ככל שהרישיון פקע כדין.

רקע רלבנטי

העותר, מר זוהיר וזווז, הוא יליד 1966. העותר רשום כתושב קבע בישראל משנת 1967. בשנת 1979 יצא העותר לארה"ב יחד עם בני משפחתו. ביום 10.10.1985 – כלומר כשהוא בן 19 – התאזרח העותר בארה"ב וקיבל אזרחות אמריקנית. העותר נישא לתושבת קבע בשנת 1991. נולדו להם חמישה ילדים. שניים מהם נולדו בארה"ב והשאר נולדו בישראל (בירושלים). בשנת 1993 שינה העותר את שמו בארה"ב. בעת ביקור של העותר בישראל בשנת 2003, נמסרה לעותר בעל פה במעבר הגבול הודעה שלפיה פקע רישיון ישיבת הקבע שלו. פקיעת התושבות הייתה לפי הטענה, בשל כך שהתברר למשיב 1 שהעותר רכש אזרחות אמריקנית ושהוא העתיק את מרכז חייו לארה"ב. בחודש מאי 2003 חזר העותר לישראל יחד עם אשתו. הוא יצא מן הארץ שוב וכניסתו האחרונה לישראל היא בחודש אוקטובר 2005. אין חולק שמאותה העת הוא נמצא בישראל – לפי הטענה בנכס פרטי של המשפחה בשכונת ראס אל עמוד בירושלים.

העותר הגיש – עוד בשנת 2005 – בקשה לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל. נערך לו שימוע. בשימוע הסתבר שגם אשתו של העותר היא אזרחית אמריקנית וכי לכל ילדיו אזרחות אמריקנית. לאחר הליכים שונים שאינם מענייננו, הודע לעותר בשנת 2006 שבקשתו לקבלת רישיון קבע מסורבת וזאת לאחר שהתקבלו עמדות גורמי בטחון ומשטרת ישראל הממליצים לסרב לבקשה בהיות העותר עבריין נמלט מארה"ב. התקיימו עוד הליכים שונים בין הצדדים לרבות ערר ועתירה שהוגשה לבית משפט זה (עת"מ 44212-11-10). נערך לעותר שימוע נוסף. בסופו של יום הודיע המשיב 1 לעותר שלאור מכלול הנתונים שלפניו הוחלט לדחות את הבקשה להשבת הרישיון לישיבת קבע נוכח היות העותר עבריין נמלט שמבוקש למעצר על ידי שלטונות ארה"ב וזאת על רקע פעילות עבריינית ענפה שביצע בתחומי ארה"ב (מכתב מיום 5.2.2013). ומהי פעילות פלילית מיוחסת זו? אין חולק שהתקיימו דיונים משפטיים בארה"ב שבגינם נגזרו על העותר 41 חודשי מאסר בפועל, וכן שלוש שנות מאסר על תנאי. כמו כן נגזר עליו לשלם פיצויים בסך של 957,250 דולר. קיימים נגד העותר צווי מעצר פדרליים והעותר לא התייצב לריצוי עונשו (מאז מועד התייצבות של 23.9.2005).

ועדת ההשגה לזרים

העותר הגיש על החלטת המשיב השגה לוועדת ההשגה לזרים. ההשגה נדחתה. נקבע בהחלטה, שאין מקום לקבל את טענות העותר לעניין פקיעת רישיון ישיבת הקבע שהיה בידו. העותר אכן היה תושב קבע בישראל בעבר מכוח היותו מי שנולד בירושלים לתושב מזרח ירושלים. אולם נקבע שחלות בעניינו של העותר הוראות תקנה 11א לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974. זאת, משעה שהעותר שהה מחוץ לישראל יותר משבע שנים והוא אף קיבל אזרחות של ארה"ב (בהיותו בגיר). נקבע עוד בהחלטה, שהעותר גר בארה"ב תקופה ממושכת והקים שם בית. הוא גידל שם את ילדיו ושם נולדו שניים מהם. למשפחתו מעמד של אזרחים בארה"ב והם התפרנסו שם. זיקתו לישראל בתקופה הממושכת של השהות בארה"ב (כלומר בין 1979 לבין 2005) הייתה "מוגבלת". צוין בהחלטה שאמנם העותר היה צעיר בעת רכישת האזרחות, אך הוא הוסיף ושהה 20 שנים נוספות מאז רכישת האזרחות בארה"ב והעמיק את זיקותיו לארה"ב תוך החלפת מעמד הקבע בישראל במעמד הקבע (האזרחות) של ארה"ב. על יסוד נתונים אלה נקבע כי ההחלטה בדבר פקיעת רישיון העותר הייתה כדין.