עירית נתניה ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון חוף השרון ואח'

עתירה להכריז על בטלותו של היתר בנייה להקמת תורן ומתקן לאנטנה סלולארית, שהוציאה רשות הרישוי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף השרון (המשיבה מס' 1), לבקשת החברות המשיבות מס' 2 – 4. הסוגיה המרכזית העומדת לדיון היא חוקיותה של החלטת רשות הרישוי לחדש החלטה קודמת של ועדת המשנה של הוועדה המקומית, לאשר בתנאים את הבקשה להיתר שהגישו המשיבות 2 – 4, לאחר שחלפו יותר משנתיים וחצי מאז שניתנה, ולהוציא את ההיתר.

1.סיפור המעשה

חברת פרטנר תקשורת בע"מ (המשיבה מס' 4) מחזיקה במתקן לאנטנה סלולרית ("האנטנה"), הנמצא סמוך למושב אודים שבתחום התכנון של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף השרון ("הוועדה" או "הוועדה המקומית"). האנטנה נמצאת במרחק של כ-110 מ' ממערב לבתי מגורים במושב אודים, ובמרחק של כ-107 מ' ממזרח לבתי מגורים שבשכונת רמת פולג בנתניה.

לאחר הקמת מתקן האנטנה פנו תושבים ממושב אודים לוועדה בבקשה למצוא אתר חלופי למתקן החדש, וזאת טענתם לסמיכות המתקן הקיים לבתיהם. גם חברות פלאפון תקשורת בע"מ וסלקום ישראל בע"מ (המשיבות 2 ו-3) ביקשו להקים מתקן לאנטנה סלולארית בתחום התכנון של הוועדה, במטרה לשפר את רמת הכיסוי הסלולארי באזור. הוועדה מצידה ביקשה כי המתקן שיוקם לאנטנות של המשיבות 2 ו-3 יהיה מתקן אחד משותף לכל שלוש החברות, וזאת מטעמים של איחוד תשתיות ומזעור הפגיעה בנוף.

הוועדה פעלה בשיתוף עם החברות המשיבות כדי לאתר מקום חלופי להצבת המתקן המשותף, ומקום כזה אכן אותר בחלקה 4 בגוש 7713, שמיקומה במרחק של כ- 150 מ' מערבית מהמתקן הקיים של חברת פרטנר. חלקה זו מנוהלת בידי רשות מקרקעי ישראל.

ביום 26.10.14 קיבלה ועדת משנה של הוועדה החלטה המאשרת, כפוף לקיום תנאים, הקמת מתקן שידור משותף לשלוש החברות ("המתקן"), וזאת מכוח תכנית המתאר הארצית למתקני תקשורת קטנים - תמ"א 36א'. כפי שנראה להלן תוקף ההחלטה יכול היה להיות לכל היותר למשך שנתיים, שבמהלכן היה על החברות לקיים את התנאים ולקבל את ההיתר. הוועדה שלחה לשלוש החברות ("החברות") שומת היטל השבחה ודרישות לתשלום ההיטל כתנאי למתן ההיתר.

החברות סלקום ופלאפון עררו בפני ועדת הערר המחוזית להיטלי השבחה ופיצויים כנגד השומה והדרישה, והליכי הערר הסתיימו ביום 26.10.16, לאחר שחלפו שנתיים ממועד אישורה של ועדת המשנה.

חלפו כ- 7 חודשים נוספים, וביום 28.05.17, לאחר שהוסדר עניין היטל ההשבחה, החליטה רשות הרישוי שליד הוועדה לחדש את החלטת ועדת המשנה מיום 26.10.14 להקמת המתקן. בד בבד פעלה חברת פלאפון לחידוש אישורי הבטיחות והמסמכים הטעונים חידוש בשל חלוף הזמן. ביום 7.8.17 ניתן ההיתר, וכחודשיים לאחר מכן, ביום 15.10.17, החלו החברות בעבודות ההקמה.

ביום 26.12.17 הגישו העותרות את העתירה דנא, ובד בבד גם בקשה לצו ביניים, במעמד צד אחד, למנוע את המשך עבודות הבנייה. ביום 27.12.17 ניתן צו ארעי כמבוקש ונקבע מועד לדיון בבקשה, שנדחה לאחר מכן, לבקשת הצדדים, ליום 29.1.18. המשיבות הגישו תגובות לבקשה לצו ביניים ולעתירה לגופה, ובעת הדיון הסכימו כי התגובות ייחשבו לתשובות.

החלטה זו תעסוק אפוא בעתירה לגופה.

2.עיקר טענות בעלות הדין

2.1טענות העותרות

• הטענה העיקרית של העותרות היא שעל פי התקנות הרלוונטיות תוקפה של החלטת הוועדה (לא אבחין להלן בין הוועדה לבין ועדת המשנה שלה) מיום 26.10.14 לאשר את הבקשה להיתר, פקע בתום שנה למתן ההחלטה, ולכל המאוחר בתום שנתיים. משפקע תוקפה של ההחלטה לא היה מקום ולא הייתה לוועדה סמכות לחדשה, בלי לחדש תחילה את ההליכים לאישור ההיתר, שכוללים בין השאר פרסום דבר הגשת הבקשה להיתר להקמת המתקן ומתן הודעה, למצער לעותרת מס' 1 שהיא בעלת נכס גובל במקרקעין הרלוונטיים. ממילא רשות הרישוי שליד הוועדה לא הייתה מוסמכת ליתן את ההיתר. לפיכך מבקשות העותרות לבטל את החלטת רשות הרישוי שליד הוועדה בדבר חידוש החלטת הוועדה ולבטל את ההיתר.

• עם פקיעת תוקפה של החלטת ועדת המשנה, היה על המשיבות 4-2 להגיש לוועדה בקשה חדשה להיתר, לנקוט בהליך הפרסום מחדש כמצוות סעיף 18 לתמ"א 36א', ורק אז רשאית הייתה ועדת המשנה לדון מחדש בבקשה להיתר הבניה.

• דבר הגשת הבקשה להיתר בנייה לא הובא, , לפני הדיון בה, לידיעתה של הוועדה לתכנון ולבנייה נתניה, היא העותרת מס' 2. ס' 91 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 ("חוק התכנון והבניה"), קובע כי הודעה על הפקדת תוכנית מתאר מקומית תימסר לוועדה המקומית של כל מרחב תכנון מקומי הגובל בקרקע שבתחום התוכנית. בהיקש מהוראות סעיף 91 לחוק התכנון והבניה, יש לקבוע כי במקרה שבו בקשה למתן היתר בניה מוגשת באשר למקרקעין גובלים, לפי הוראות תמ"א 36א', יש ליתן לוועדה המקומית הגובלת הודעה על הליך הרישוי ולאפשר לה להתנגד מכוח ס' 100 לחוק התכנון והבניה.