עת"מ 53598-07-15

1.ראשיתה של עתירה זו עניינה בקשת העותר מבית המשפט להורות למשיב לבטל את ההחלטה ואת הזימון שהוצא לעותר ביום 21.7.15 להתייצב ולשהות במתקן השהייה "חולות", מכוח תיקון מס' 5 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד – 1954 (להלן: "החוק"), הן בשל פגמים פרוצדורליים שנפלו בהתנהלות המשיבה והן מטעמים לגופו של עניין הנוגעים לחוקיות החוק, לקריטריונים מכוחן מוצאות הוראות השהייה ועוד טענות שעיקרן אפליית העותר.

2.העותר נתין אריתריאה, הסתנן לישראל ביום 16.12.07, וקיבל רישיון שהייה שהוארך מעת לעת, בהתאם למדיניות המשיבה באותם זמנים.

במהלך שנת 2014, בעקבות תיקון מס' 4 לחוק ננקטו כנגד העותר הליכים כדי לקדם השמתו במתקן "חולות". בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 8425/13 גבריסלאסי נ' הכנסת בוטלה הוראת השהייה שהוצאה כנגד העותר.

לאחר אישור תיקון מס' 5 לחוק זומן העותר לשימוע שלאחריו הוצאה לו הוראת שהייה במתקן "חולות".

3.זמן קצר טרם מתן החלטתי בבקשה לצו ביניים, ניתן פסק הדין בעניין בג"צ 8665/14 טשומה נ' הכנסת (ניתן ביום 11.8.15), הקובע את דבר חוקתיות תיקון מס' 5 לחוק, בהסתייגות הנוגעת אך למשך השהייה במתקן השהייה "חולות", במובן זה שהתקופה הקבועה בחוק בת 20 חודשים לשהייה במתקן "חולות" הינה בלתי חוקתית וכי על המחוקק לתת את הדעת למשך תקופה זו וכי עד אשר יתוקן החוק תעמוד תקופת השהייה על 12 חודשים בלבד.

4.במסגרת החלטתי בבקשת הביניים, שהוצאה תחת ידי ביום 23.8.15, התייחסתי לטענות ב"כ העותר בכל הנוגע לכשלים הפרוצדורליים שנפלו בחלקה של המשיבה, בכל הנוגע לזימון העותר לשימוע והוצאת הוראת השהייה כמו כן בהינתן בג"צ טשומה ונוכח הוראת השהייה הגורפת שהוצאה לעותר על ידי הממונה, ראיתי לנכון להורות על קידום שימוע נוסף לעותר עוד בטרם הדיון בעתירה.

5.בבוקר יום הדיון נתקבל לידי פרוטוקול השימוע שנערך לעותר, ביום 17.9.15, שלאחריו הוצאה לעותר הוראת שהייה במתקן חולות לתקופה של 10 חודשים ו-18 ימים, זאת לאחר שהובאו בחשבון תקופות שהייה קודמות שלו במרכז השהייה.

6.בדיון שבפני ונוכח פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת טשומה לא עמדו עוד לדיון בפני שאלות הנוגעות לדבר חוקתיות תיקון מס' 5 לחוק וטענתה העיקרית של ב"כ העותר התמקדה בתקופת השהייה הנקובה בהוראת השהייה שהוצאה לעותר כשלטענתה קבע המשיב תקופת שהייה מקסימאלית מבלי לתת את הדעת לנסיבותיו האישיות של העותר, בין השאר בקשתו למקלט מדיני, שלדידה מן הראוי היה שתקלח בחשבון בעת קצבת תקופת השהייה.

בשולי דבריה ביקשה לצאת כנגד הקריטריונים שנקבעו להשמת העותר במתקן השהייה.

7.מנגד טענה ב"כ המשיבה, כי עיון בפרוטוקול השימוע לא מלמד על כל טענה חריגה בעניינו של העותר המצדיקה קצבת תקופת שהייה קצרה מן התקופה המקסימלית, שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון. לטענתה, אין לראות ברישומו של העותר אצל האו"ם בשנת 2007 כבקשת מקלט וכי בהעדר בקשת מקלט פרטנית אין הוא מצוי כלל בסטטוס של מבקש מקלט.