עת"מ 5324-04-16 אבו ראס חאלד בע"מ נ' רשות האוכלוסין וההגירה

העותרת, שקיבלה בעבר רישיון קבלן מרשם הקבלנים, פנתה וקיבלה היתר להעסקת עובדים פלסטינים בישראל בענף הבניין. ביום 7.11.15 החליט רשם הקבלנים לשלול את אישורה מ כקבלן רשום וזאת בעקבות חשדות להגשת מסמכים מזויפים וקיום חקירה פלילית. העותרת פנתה בעתירה כנגד ההחלטה האמורה לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (עת"מ 28625-12-15) אך ביקשה למחוק את עתירתה, ועד עתה היא אינה בגדר 'קבלן רשום'.

למשיב נודע על השינוי במעמדה של העותרת ועל כך שאיננה קבלן רשום ובעקבות קבלת המידע הוא הודיע לה כי הוא שוקל לשלול ממנה את ההיתר להעסקת עובדים זרים בענף הבנייה. לאחר שהעותרת העבירה למשיב מכתב 'שימוע' הכולל את טענותיה החליטה המשיבה להורות על ביטול ההיתר שניתן לה.

מכאן העתירה שלפני בה מתבקש ביטול ההחלטה לבטל את היתר ההעסקה לעובדים פלסטינים "וזאת עד אשר יוחלט מטעם ערכאה מוסמכת על שלילה סופית של רישיונה של העותרת כקבלן רשום ו/או עד שיינתן פסק דין חלוט בעניינה ו/או עד למתן רישיון חדש עפ"י בקשה חדשה שהוגשה על ידי העותרת להנפקת רישיון קבלן רשום". לצד העתירה הגישה העותרת גם בקשה לצו ביניים.

העותרת טוענת כי ההחלטה בעניינה ניתנה בהתעלם מכך שהוא תקפה את ההחלטה לשלילת מעמדה כקבלן רשום והגישה עתירה מנהלית שנמחקה. עוד טוענת העותרת כי מחיקתה מפנקס רשם הקבלנים 'הינו אקט שניתן להפכו ככל ותינתן החלטה שיפוטית בבוא העת'. עוד מפנה העותרת לכך שפנתה לרישומה בפנקס הקבלני מחדש ביום 25.1.16 אך טרם נתקבלה החלטה. בנוסף מלינה העותרת על ההחלטה שלא להסב את ההיתר לענף אחר ועל כך שנערך לה שימוע בכתב ולא שימוע בעל פה. לדידה של העותרת מדובר בהחלטה שאינה מידתית ואינה סבירה תוך פגיעה בחופש העיסוק שלה. לחלופין ביקשה העותרת אישור זמני להעסקת עובד זר לפי סעיף 1טו(ב) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

המשיבה ביקשה לסלק את העתירה על הסף. בתגובתה המקדמית עמדה המשיבה על כך שתנאי למתן היתר להעסקת עובדים זרים בענף הבניה הוא כי ההיתר יינתן ל'קבלן רשום'. לאחר שהעותרת חדלה מלהיות כזו – היא אינה יכולה לקבל היתר כאמור ועל כן בוטל ההיתר שניתן לה. המשיבה מבהירה כי אם וכאשר תוכר העותרת מחדש כקבלן רשום לא תהיה מניעה להשיב לה את ההיתר שבוטל. בעניין זה נסמכה המשיבה על הוראות חוק עובדים זרים ועל נהלי המשיבה, שקובעים תנאי סף, על פיו מעסיק יהיה קבלן בעל רישיון קבלן בתוקף מרשם הקבלנים של משרד הבינוי (נוהל 9.1.1001). עוד מפנה המשיבה להוראת החוק המסמיכה אותה לבטל את ההיתר. לטענת המשיבה טענותיה של העותרת הופנו כלפי ההחלטה לשלול ממנה את רישיון ה'קבלן' ולכן עליה לתקוף את אותה החלטה. העותרת אף פנתה בעתירה בעניין זה אך בחרה למחוק אותה. בנסיבות אלה לא קמה עילה להתערבות בהחלטת המשיבה לשלול את היתר ההעסקה. אשר לטענות לעניין השימוע מבהירה המשיבה כי אין מניעה לקיום שימוע בכתב ולא נדרש שימוע בעל פה. לעותרת ניתנה אפשרות להגיב לבקשת המשיבה לסילוק על הסף והיא חזרה על נימוקי העתירה (הודעת העותרת מיום 10.5.16).