עומרי נ' מועצה אזורית הגלבוע

לפני עתירה שעניינה הליכי גבייה שנקטה המשיבה נגד העותר בגין חובות ארנונה לתקופה שבין השנים 2000 עד 2006, מכוח פקודת המסים גבייה (להלן – הפקודה). המחלוקת בעתירה היא האם התיישנו חובות אלה, כטענת העותר, אם לאו, כטענת המשיבה.

רקע:

1. לפי האמור בעתירה, בין השנים 2000 עד 2006 שכר העותר נכס בכפר צנדלה וניהל בו חנות. בשנת 2006 סגר את העסק וחדל להחזיק בנכס.

    

2. במהלך חודש מאי 2025 קיבל העותר הודעה מהבנק בו מתנהל חשבונו (בנק לאומי) כי המשיבה הטילה עיקול על החשבון ע"ס 163,474.8 ש"ח. זאת, לפי הנטען, בגין חובות ארנונה על הנכס לשנים הנזכרות לעיל בערכן למועד העיקול.

    

3. ביום 14.05.2025 פנה העותר באמצעות ב"כ למשיבה במכתב שבו הלין על פעולות המשיבה, טען כי אינו מחזיק בנכס מזה שנים רבות וכי החוב בגין השנים בהן החזיק בנכס התיישן.

    

4. משלא ניתן מענה לפניה, הוגשה ביום 23.06.2025 העתירה שלפני.

    

5. בתגובתה המקדמית לעתירה טענה המשיבה טענות סף של שיהוי וחוסר ניקיון כפיים. לגופם של דברים טענה המשיבה כי במהלך השנים ננקטו על-ידה הליכי גבייה רבים אשר איפסו את מרוץ ההתיישנות ומשכך לא עומדת לעותר טענה זו. לתגובה המקדמית צירפה המשיבה העתקי תדפיסים ממאגריה הממוחשבים כאסמכתא לטענותיה כאמור. יאמר כבר כעת כי מדובר בערימה של מסמכים שקשה עד מאוד, אם בכלל, לדלות מהם עובדות רלוונטיות לטיעון העובדתי שהעלתה המשיבה בתגובתה ולפענח את תוכנם.