עת"מ 52138-06-14 כהן ואח' נ' רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים

עתירה כנגד החלטת ועדת ההשגה לזרים מ- 14.5.14, אשר דחתה את השגת העותרים על החלטת המשיב שלא ליתן לעותרת מעמד בישראל מכוח נישואיה לעותר.

רקע עובדתי

1.העותרת, ילידת 1980, היא נתינת מולדובה, אשר על פי הצהרתה הסתננה לישראל דרך מצרים בשנת 2000.

ב- 27.6.09 עוכבה העותרת על ידי יחידת האכיפה של המשיב במקום עבודתה: דירה ששימשה לזנות, ברחוב הירקון בתל-אביב. העותרת הזדהתה בפני אנשי היחידה בשם בדוי. עוד באותו יום נערך לעותרת תשאול ובמסגרתו הודיעה כי אין לה התנגדות להרחקתה. ואכן, מיד לאחר התשאול הוצאו נגדה צווי משמורת והרחקה.

ב- 5.10.06 הורחקה העותרת מישראל.

העותר הוא אזרח ישראלי, יליד 1975.

2. העותר והעותרת נישאו זה לזו במולדובה, ב- 6.11.07. כעבור מספר חודשים, ב- 27.2.08, הגיש העותר בקשה לאיחוד משפחות ולמתן אשרת כניסה לישראל עבור העותרת. לבקשה צירף מכתב הסבר, וטען בו כי העותרת הגיעה ארצה דרך מצרים לאחר שהובטחה לה עבודה בישראל אולם כאן נפלה קורבן לסחר בנשים. מחוסר ברירה עבדה כחשפנית והוא פגש בה במקום עבודתה, כשנה לאחר הגיעה ארצה. נוצר ביניהם קשר חזק, והשניים תכננו את בריחתה ממקום העבודה. ואכן כעבור מספר חודשים הצליחה העותרת לברוח ממועדון החשפנות, והם החלו לחיות ביחד. עוד על פי האמור במכתב, בני משפחתו של העותר קיבלו את העותרת כבת משפחה לכל דבר, והשניים בילו בימי חג ומועד בקרב בני המשפחה. העותרת החלה לעבוד כמוכרת בחנות וכמלצרית על מנת לחסוך סכום כסף שיאפשר לשניים לנסוע למולדובה ולהינשא בה, אולם מצבם הכלכלי היה קשה. באחד הימים, כך טוען העותר באותו מכתב, פגשה העותרת חברה מן העבר, וזו הציעה לה לחזור ולעבוד כזונה. העותרת סברה כי תוכל בדרך זו לחסוך את סכום הכסף הנדרש לשם הנסיעה המתוכננת, ונעתרה להצעה מבלי שסיפרה לו על כך דבר. אלא שאז נעצרה על ידי משטרת ההגירה ורק עם מעצרה סיפרה העותרת לעותר על התנהלותה. הוא סלח לה כי הבין שהמניע היה לאפשר לשניהם להינשא בארץ מוצאה. לאחר שהעותרת גורשה מישראל שמרו השניים על קשר רצוף, ולבסוף נסע למולדובה ונישא לה (המכתב - נספח 5 לכתב התשובה מטעם המשיב).

3. ב- 5.5.08 אושרה כניסתה של העותרת לישראל בכפוף להפקדת ערבות בסכום של 30,000 ₪. הערבות הופקדה באוקטובר 2008, והעותרת נכנסה ארצה ב- 18.12.08, כשהיא מזדהה בשמה הנוכחי. ב- 18.1.09 ניתנה לעותרת אשרת שהייה מסוג ב/1 למשך 6 חודשים.

4. ב- 9.7.09 נערך לעותרים ראיון אצל המשיב. במהלכו התעוררו תהיות, ולפיכך הוחלט שלא ליתן לעותרת אשרת שהייה מסוג א/5 כקבוע בנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי (נוהל המשיב שמספרו 5.2.2008, ולהלן: הנוהל). תחת זאת, הוארכה אשרת השהייה מסוג ב/1 שניתנה לה עד ל- 9.1.10.