עת"מ 51028-05-15 דדון נ' שרת המשפטים הגב' איילת שקד ואח'

עתירה נגד החלטת הוועדה המייעצת לעניין קביעת שמאים מכריעים לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה" או "החוק") שלא להמליץ למשיבה 1, שרת המשפטים, לכלול את העותר ברשימת השמאים המכריעים.

הרקע לעתירה

1.העותר, שמאי מקרקעין מוסמך, ביקש להתמנות כשמאי מכריע לעניין חוק התכנון והבניה ומועמדותו נדחתה. שרת המשפטים היא זו שבסמכותה לקבוע רשימה של שמאי מקרקעין הכשירים לכהן כשמאים מכריעים, לפי הוראות סעיף 202ג לחוק, על פי המלצתה של משיבה 3, הוועדה המייעצת לעניין קביעת רשימת השמאים המכריעים (להלן: "הוועדה המייעצת" או "הוועדה"). הוועדה ערכה את הליך האיתור לבחירת שמאים מכריעים מכוח הוראות סעיף 202ד לחוק והמליצה בפני שרת המשפטים על רשימת שמאים מכריעים מוצעת (משיבות 1 ו-3 יקראו ביחד להלן: "המשיבות"). משיבים 4-10 הם המועמדים עליהם המליצה הוועדה המייעצת לשרת המשפטים כמתאימים ביותר לשיטתה לשמש בתפקיד שמאים מכריעים.

2.ברקע לעתירה, קול קורא ל"הליך איתור לבחירת שמאי מקרקעין הכשירים לכהן כשמאים מכריעים" שפורסם ביום 13.11.14 על ידי משרד המשפטים (להלן: "קול קורא"). במסגרת קול הקורא פורסמו תנאי הכשירות בהם צריך לעמוד מי שמבקש לכהן כשמאי מכריע לפי החוק. בין היתר, נדרשו המועמדים למלא גיליון אלקטרוני ובו פירוט שומות שערכו. 52 שמאים הגישו את מועמדותם ובהתאם לנתונים שמילאו המועמדים בגיליון האלקטרוני ניתן לכל מועמד ניקוד ממוחשב אשר התבסס, בין היתר, על ותק המועמד, על תארים אקדמיים שרכש, ועל נתונים שהעביר בנוגע ל-25 שומות מקרקעין אחרונות שערך. לאחר שקיבלה הוועדה את נתוני המועמדים, היא קבעה כי יוזמנו לראיונות בפניה 21 שמאים בעלי הציון המשוקלל הגבוה ביותר (להלן: "שלב הסינון הראשון") וביניהם העותר.

3.ברם, לאחר עיון בנתונים, החליטה הוועדה לזמן לראיון שישה שמאים נוספים שלא עברו את שלב הסינון הראשון לראיון, כך שזומנו לראיון 27 מועמדים, מתוכם התראיינו בסופו של יום 23 מועמדים. כל שמאי נדרש להמציא מספר שומות לדוגמה מתוך רשימת השומות השונות שפורטו בהצעתו. שומות אלו נבחנו על ידי השמאי הממשלתי הראשי ועל ידי אחת מחברות הוועדה, ותוצאות הבחינה הובאו בפני חברי הוועדה טרם החל ראיון המועמד.

4.ביום 16.4.15 נשלחה הודעה לשבעת השמאים אשר הוועדה מצאה לנכון להמליץ להכלילם ברשימת השמאים המכריעים וכן נשלחה הודעה לשמאים שלא נבחרו להיכלל ברשימה, ובכלל זה העותר, על דחיית מועמדותם. שלושה שמאים מתוך השבעה שהומלצו לא נכללו במסגרת 21 השמאים אשר קיבלו את הציון הממוחשב הגבוה ביותר שנקבע בשלב הסינון הראשון אלא נמנו על ששת השמאים אשר לא עברו את אותו שלב. העותר אשר התקשה להשלים עם תוצאות ההליך, פנה ביום 16.4.15 וביום 6.5.15 ליו"ר הוועדה וביקש הבהרות בנוגע לשלבי המיון השונים ואופן קבלת ההחלטות בהליך. ביום 19.5.15 ניתנה לעותר תשובת היועצת המשפטית של מועצת שמאי המקרקעין, בה הובהר אופן הליכי המיון, אלא שהתשובות לא הניחו את דעתו של העותר ומכאן נולדה עתירה זו. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 20.7.15 קבעה שרת המשפטים כי שלושת השמאים הראשונים ברשימת שבעת השמאים שהומלצו על ידי הוועדה המייעצת ישמשו כשמאים מכריעים.

טענות הצדדים

5.לטענת העותר, המשיבה העדיפה על פניו שלושה מועמדים שלא עברו את שלב הסינון הראשון במינימום הנדרש וזומנו לשלב השני של הראיון מבלי ליתן על כך פומבי ובהליך מעורפל, מבלי שניתן לדבר ביטוי במסגרת ההבהרות שניתנו למועמדים על הליך האיתור ומבלי שנכתב פרוטוקול ותועד הליך בחירת המועמדים והנימוקים לבחירתם כנדרש. התנהלות זו מנעה מהעותר ומהמועמדים האחרים את היכולת לתקוף לכתחילה את ההליך שהיה לא שוויוני ופסול מפני שהוא העדיף מועמדים אשר לא עברו את שלב הסינון הראשון מטעמים בלתי עניינים ופסולים, וזאת רק בשל היכרות קרובה של מי מחברי הוועדה עם אותם מועמדים.

6.לטענת העותר, מדובר בהליך של איתור שיש להחיל עליו את כללי נציבות שירות המדינה ומכיוון שנפלו בו פגמים מהותיים לפי כללים אלו, דינו להתבטל. הוועדה המייעצת צריכה הייתה לראיין רק את המועמדים אשר קיבלו את הציונים הגבוהים ביותר במסגרת השלב הראשון, להתייחס לניקוד אותו קיבלו המועמדים בהתאם לגיליון האלקטרוני שהגישו ולא להתבסס על ראיון אישי בלבד. השמאים שנבחרו לבסוף ולא קיבלו ציון גבוה במסגרת שלב הסינון הראשון, "דילגו" הלכה למעשה על פני מועמדים אחרים.

7.מנגד טענו המשיבות כי על אף שמסגרת ההליך דומה במהותה לפעולותיה של ועדת איתור לפי חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק שירות המדינה"), מדובר בהליך נפרד ושונה אשר אינו כפוף לתנאי חוק שירות המדינה. מכל מקום, הוועדה הייתה ראשית לבחון את הכישורים של המועמדים בכל דרך שנראתה לה והיא לא הייתה מחוייבת בפרסום אמות מידה או בהיצמדות לפרמטרים נוקשים. הוועדה יכלה, לוּ רצתה, להסתפק בשלב הראשון במיון שהיה נערך על בסיס התרשמות כללית של חברי הוועדה מהמועמדים, וחרף זאת, הוועדה ביקשה להבטיח הליך שוויוני ככל הניתן ונעזרה בכלי עזר של קביעת ציון ממוחשב המתבסס על גיליון אלקטרוני שמילאו המועמדים. ברם, אין בכך כדי להסיק כי היה עליה לפרסם מראש פרמטרים מדויקים לעניין זימון לראיון אישי, או כי אסור היה לה להתחשב בפרמטרים נוספים במסגרת הפעלת שיקול דעתה לעניין הזימון לראיון בשלב השני כאמור.