עת"מ 50623-02-15 אידריס מוחמד נ' שר הפנים

 בבקשה לצו ביניים

כללי

1.המבקש, נתין סודן כבן 32, הסתנן לישראל מסיני בחודש אוגוסט 2008 ובהמשך קיבל רישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, שחודש לו פעם אחר פעם.

2.בחודש מרץ 2014 הוצאה למבקש הוראת שהייה, לפיה היה עליו להתייצב במרכז השהייה ביום 13.4.14. המבקש לא התייצב במרכז השהייה במועד שנקבע לו וביום 24.4.14 הוא הגיש לבית המשפט עתירה מנהלית התוקפת את הוראת השהייה (עת"מ 27813-04-14). בהמשך, בהסכמת הצדדים, העתירה נדחתה והמבקש חוייב להתייצב במרכז השהייה ביום 5.10.14. המבקש התייצב במרכז השהייה במועד, ומאז הוא שוהה בו.

3.ביום 22.9.14 ניתן פסק הדין בבג"צ 8425/13 איתן ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו")(22.09.14), אשר ביטל את תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, שמכוחו הוצאה למבקש הוראת השהייה.

4.בטלות ההוראות העיקריות שבתיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות הושעתה למשך 90 יום מיום מתן פסק הדין וביום 8.12.14 התקבל בכנסת החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה-2014 (שפורסם ברשומות ביום 17.12.14), שבין היתר מאפשר לממונה ביקורת גבולות להוציא הוראות שהייה למסתננים שיש קושי בביצוע גירושם למדינת מוצאם, בתנאים ובמגבלות הקבועים בו.

5.ביום 13.1.15 נערך למבקש שימוע ולאחריו הוצאה לו הוראת שהייה מכח החוק החדש.

6.ביום 22.2.15 הגיש המבקש לבית המשפט, עתירה נגד ההחלטה לשוב ולהוציא לו הוראת שהייה, ובקשה לסעד זמני הפוטר אותו מחובת התייצבות במרכז השהייה עד להכרעה בעתירה.

7.בבקשה לסעד זמני טען המבקש, בעיקר, כי, ממונה ביקורת הגבולות לא הפעיל שיקול דעת סביר בעניינו, בין היתר בכך שקבע לו תקופת שהייה מירבית של 20 חודשים, לא התחשב בבקשת המקלט שהגיש בחודש אפריל 2014 שטרם הוכרעה, ולא בדק שמא המבקש היה קרבן החזקה בתנאי עבדות; אין לראות במסתננים מדרפור כמסתננים שיש קושי בביצוע גירושם למדינת מוצאם, ועל כן אין להוציא עליהם הוראות שהייה; הוראת השהייה שהוצאה לו אינה מגשימה את תכלית התיקון לחוק למניעת הסתננות, היא מפלה ולא מנומקת; הקריטריונים של המשיב להוצאת הוראות שהייה, שרירותיים ומפלים; סיכויי עתירתו להתקבל טובים; ומאזן הנוחות נוטה לטובתו.

8.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, בעיקר, כי, בקשת המבקש הינה להוציא לרשות "צו עשה"; הסעד המבוקש בה זהה לסעד המבוקש בעתירה עצמה; סיכויי העתירה נמוכים; ומאזן הנוחות נוטה לטובתה.