ל.פ ו-נ.פ. נ' רשות האוכלוסין וההגירה

 העותר 1, ל. פ. (להלן: העותר) נולד בישראל בבית החולים איכילוב לאמו, העותרת 2, נ.פ., תושבת איו"ש (להלן: העותרת), ולאב אזרח ישראל, אלכוהוליסט, שהתעלל בו ובאמו, נטש אותם לאחר הולדת העותר, והיה כלוא שנים רבות בשל עבירות אלימות שביצע. בשל תקלה לא נרשם העותר במרשם האוכלוסין כבנו של האב, ולפיכך, מאז לידתו הוא חסר מעמד בישראל.  בעתירה שלפניי טוען העותר כי הוא זכאי לקבל אזרחות ישראלית הן כבן לאזרח ישראלי, מכוח סעיף 4(א) לחוק האזרחות, תשי"ב – 1952 (להלן: חוק האזרחות), ולחלופין, מכוח סעיף 4א לחוק המאפשר למי שנולד בישראל, שהגיש את הבקשה בין הגילאים 18-21 והינו תושב המדינה משך חמש שנים טרם הגשת הבקשה, לקבל אזרחות אם אינו מחזיק באזרחות של מדינה אחרת.  רקע הדברים וההליכים הרלוונטיים

• העותר הוא בנה של העותרת 2 (להלן: העותרת), שנולדה בשטחים ונאלצה לברוח לישראל משום שהיא ובני משפחתה נחשדים בסיוע לכוחות הבטחון הישראלים, ולפיכך היא מחזיקה בהיתרי מאויימות המחודשים ברציפות על ידי וועדת המאויימים מאז שנת 2005 ועד היום. העותרת נישאה למר א.ע. (להלן: א. ע. או אבי העותר), שהינו אזרח ישראלי בשנת 2002, וביום X.X.2003 נולד העותר בבית החולים איכילוב בתל אביב וע.א. נרשם כאביו בהודעת הלידה.

   

• העותרים טוענים כי מסיבה שאינה ברורה להם, ועל אף משלוח הודעה על לידת ילד חי על פי נהלי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות), ישירות למשרד הפנים על ידי בית החולים איכילוב (שם נולד העותר), העותר אינו רשום כאזרח ישראלי והוא נותר חסר אזרחות כלשהי מלידתו. העותרים מפרטים את נסיבות חייה הקשות של העותרת כאשתו של ע.א., שהיה אלכוהוליסט, לרבות חשיפתה לאלימות קשה מצידו, והתעללות קיצונית בה ובעותר, שהמשיכה אף לאחר שעזבה אותו. לטענתם העותר עצמו, כפעוט, ספג התעללות מאביו, לרבות התעללות מינית. בעקבות התעללות קשה זו הוצאו צווי הגנה על העותרים נגד א.ע., וכשהיה העותר כבן שלוש שנים התגרשו הוריו בבית הדין השרעי, כשבית הדין מתייחס גם לצורך לשמור מרחק רב ביניהם עקב הסכנה שנשקפה להם ממנו. מאז נותק הקשר של העותרים עם א.ע., שריצה באותה עת עונש מאסר ממושך.

   

• בשנת 2021 כשבגר, עבר העותר להתגורר עם בת זוגו, שהיא אזרחית ישראלית, בדירה משותפת בתל אביב. בהעדר מעמד, טוענים העותרים כי העותר לא יכול היה להתגייס לצה"ל, ולכן החל בלימודי מחשוב ותכנות במכללת אורה-מודיעים ברמת-גן, והוא מקדיש את זמנו לתרומה לקהילה כמדריך של חמש קבוצות נערים במסגרת עמותת הגל שלי שמסייעת לנוער בסיכון.

   

• ביום 11.05.2021 פנו העותרים באמצעות ב"כ ללשכת המשיבה בתל אביב בבקשה לתיאום להגשת בקשה לאזרחות בהתאם לנוהל הכרה באבהות מספר 5.2.0004. לטענת העותרים התנתה לשכת המשיבה את קביעת התור בהמצאת פסק דין הצהרתי לעניין האבהות. ב"כ העותרים ניסו לטעון שאין לעותרים מידע לגבי מקום הימצאו של א.ע., וכי אינם עומדים בקשר עמו בשל מסוכנותו כלפיהם ואין זה סביר לחשוף אותם לפגיעה הטמונה בקרבה פיזית אליו. העותרים טוענים כי ב"כ לא הצליחו לקבל מענה ענייני מלשכות המשיבה בתל אביב ובנוף הגליל, והפקידות השונות מטעם הרשות עמדו על המצאת פסק דין הצהרתי כתנאי לפתיחת כל בקשה מסוג זה.

   

• לאחר שהעותרים הגישו תלונה לסגנית ראש מנהל האוכלוסין, בטענה שלרשות אין סמכות שלא לקבל בקשה לטיפול, וזאת אף אם נראה על פניו כי הבקשה לא תאושר, הוגשה ביום 15.07.2021 בקשה לאזרחות, המבוססת על זכאותו כבנו של אזרח ישראלי מכוח סעיף 4(א) לחוק האזרחות וכן בהתאם לסעיף 4א לחוק האזרחות. הבקשה סורבה על שני ראשיה ביום 19.07.2021. ביום 08.08.2021 הוגש ערר פנימי וביום 07.12.2021 הומצא סרוב הרשות לבקשת האזרחות.

   

• לפיכך הוגשה ביום 23.01.2022 העתירה שלפניי יחד עם בקשה לסעד ארעי וסעד זמני למניעת צעדי אכיפה נגד העותר. סעד ארעי ניתן 25.01.2022, ובהמשך להודעת המשיבה כי אינה מתנגדת למתן סעד שמונע הליכי אכיפה נגד העותר בכפוף להעדר מניעה בטחונית או פלילית, ניתן ביום 15.02.2022 סעד זמני למניעת צעדי אכיפה נגדו.