עת"מ 50043-05-14 חסאן נ' עירית חדרה ואח'

עתירה מנהלית המכוונת כנגד החלטת המשיבות 1–3 (בהתאמה, "העירייה", "הוועדה המקומית" ו"הוועדה המחוזית") מיום 24.4.12 לאשר את תכנית המתאר המפורטת חד/763ה ("תכנית חד/763ה").

בגדר העתירה התבקש סעד כי בית המשפט יורה למשיבות 1–3 לתקן את תכנית חד/763ה, כך שתבוטל הכוונה להרוס את המבנה הנמצא ברחוב החלוץ 14, גבעת אולגה, חדרה (חלקה 192 בגוש 10572) ("המבנה") והמוחזק בידי העותר, העושה בו שימוש לפרנסתו. בנוסף, התבקש גם צו שיורה לעירייה, לוועדה המקומית ולוועדה המחוזית לאשר הוצאת היתר בנייה התואם את היתר הבנייה המקורי שניתן לו בשנת 1968. סעד נוסף שביקש העותר הוא צו שיורה למשיב 4, מינהל מקרקעי ישראל (כיום רשות מקרקעי ישראל) ("רמ"י"), להעביר את הזכויות במבנה לשמו של העותר.

עם הגשת העתירה ועל רקע ספקות שהתעוררו, הן בקשר לסמכותו של בית משפט זה והן בקשר לסעד שהתבקש בעתירה, הוריתי לעותר להגיש טיעון משלים בעניינים אלה. בטיעון המשלים שהוגש טען העותר כי בהחלטה מיום 24.4.12 הסכימה אמנם הוועדה המקומית לשקול את שינוי ייעוד השטח שעליו הוקם המבנה מייעוד של שטח ציבורי פתוח ("שצ"פ") לייעוד של מסחר, אלא שאחד התנאים שהיא קבעה היה ש"המבנה יסומן להריסה על פי תכנית מאושרת חד/763", ובכך היא התעלמה מזכויותיו של העותר במבנה. העותר הוסיף כי פעולות המשיבות הן פעולות מנהליות, וככאלה – הביקורת השיפוטית עליהן נתונה לבית משפט זה. עוד טען העותר בטיעון המשלים כי עתירתו כוללת גם בקשה לסעד הצהרתי בעניין זכויותיו במבנה, וכי הוא זכאי שבית המשפט יורה למשיב 4 לרשום זכויות אלה בשמו. עוד הוא ציין כי הסתבר לו כי המקרקעין שעליהם הוקם המבנה אינם בבעלות המדינה כי אם בבעלות הקרן הקיימת לישראל ("קק"ל"), ועל כן הוא ביקש לתקן את העתירה ולהחליף את רמ"י בקק"ל.

רקע

העותר הוא נכה צה"ל בעקבות מלחמת ששת הימים, ומתכתובת שהוחלפה בשעתו בין העירייה לבין אגף השיקום במשרד הביטחון עולה כי כחלק מתהליך שיקומו הוקצה לו בשעתו שטח, וניתן לו היתר להקמת המבנה לצורך ניהול עסק בו (נספחים א' ו-ב' לכתב העתירה). לאחר מכן ביקש העותר היתר להגדיל את החנות, ומהתכתבות בינו לבין העירייה באותה תקופה ניתן להסיק שהייתה כוונה להיעתר לבקשתו (נספח ד' לכתב העתירה). מסיבות שלא ניתן להבינן בבירור מן העתירה ומן הנספחים לה, התעורר במהלך שנות ה-90 חשש שהעותר ייאלץ לפנות את המבנה, ועל רקע זה פנו אגף השיקום במשרד הביטחון וקצין מחוז חיפה במשרד הפנים לעירייה בעניינו של העותר (נספחים ו' ו-ז' לכתב העתירה). בסוף שנת 1996 הודיעה העירייה לעותר כי על מנת לסייע לו הוחלט לאשר תכנון של תכנית מתאר נקודתית, שהוצאותיה יחולו על העירייה ועל העותר בחלקים שווים (נספח ט' לכתב העתירה). תכנית כזו הוכנה והוועדה המקומית המליצה על הפקדתה, אולם הוועדה המחוזית החליטה ביום 2.9.99 לא להפקיד את התכנית בשל הצורך בתכנון מחדש של הסביבה (נספח ד' לתשובת העירייה והוועדה המחוזית). בשנת 2001 הודיעה העירייה לבא כוחו של העותר שהוועדה המחוזית דרשה תכנון כולל של האזור כתנאי לאישור תכנית המתאר הנקודתית, אלא שעלות הכנת תכנית מתאר כוללת לאזור היא גדולה והעירייה אינה יכולה לממנה (נספח י' לכתב העתירה). בשנת 2008 הודיעה העירייה לעותר שהיא מקדמת תכנית מתאר לרחוב החלוץ, ובמטרות התכנית כלול גם שינוי ייעוד לשטח שעליו בנוי המבנה מייעוד שצ"פ לייעוד מסחרי. תכנית מתאר זו, חד/1470 ("תכנית חד/1470"), נועדה להרחיב את המרכז האזרחי בשכונת גבעת אולגה, וככל הנראה היה בה גם פתרון לבעייתו של העותר, אלא שביום 16.6.10 החליטה הוועדה המחוזית שלא להפקיד את תכנית חד/1470, בין השאר מפני שהיא סברה שהתכנית נועדה להכשיר עבירות בנייה של העותר וכי מכל מקום "התייחסות נקודתית להסדרת בינוי עסק כזה או אחר, ראוי שתיבחן בראייה כוללת של השכונה והמתחם" (נספח ה' לתשובת העירייה והוועדה המקומית).

העותר מצדו יזם את תכנית חד/763ה, שנועדה לאפשר שינוי ייעוד משצ"פ למסחר ומגורים לצורך הסדרת בנייה קיימת. הוועדה המקומית דנה בתכנית ביום 26.7.11 והחליטה שמכיוון שהתכנית מעוררת סוגיות משפטיות הטעונות בחינה, ובכלל זה הזכויות הקנייניות במקרקעין והבנייה הבלתי חוקית, תשוב הוועדה המקומית ותדון בתכנית לאחר התייעצות משפטית.