עת"מ 49853-02-16 סייפר פלייס בע"מ נ' הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ואח'

ועדת המכרזים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (להלן: הרשות) החליטה ב- 8.2.16 לאשרר את החלטתה מ- 14.10.15 להתקשר בפטור ממכרז עם משיבה 2, לביצוע פרויקט "אכיפה אזרחית", במסגרתו יעברו אזרחים מתנדבים הכשרה מיוחדת ויתעדו עבירות תנועה בזמן אמת, באמצעות אפליקציה ייעודית בטלפון החכם שלהם. התיעוד יועבר למשטרה על ידי מערכת בקרה וסינון מיוחדת. בהחלטה נקבע כי משיבה 2 היא בבחינת "ספק יחיד" כמשמעותו בתקנה 3(29) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993.

המבקשת טוענת כי ההחלטות האמורות התקבלו שלא כדין, כי על בית המשפט לבטלן וכי יש להורות לרשות לפרסם מכרז פומבי.

במסגרת העתירה התבקש צו ביניים שיורה לרשות להימנע מעשיית כל פעולה אשר יש בה כדי להביא למימוש החלטתה להתקשר עם משיבה 2, וצו ביניים שיורה לרשות ולמשיב 3 להימנע מעשיית כל פעולה שיש בה כדי להביא למימוש החלטת הרשות להתקשר עמו כיועץ להקמת מרכז הבקרה של הפרויקט האמור.

דין הבקשה להידחות.

אין חולק, כי דבר השקת הפרויקט נשוא הבקשה, בשיתוף עם משיבה 2, פורסם על ידי הרשות כבר בחודש ספטמבר 2015. המבקשת חולקת על עמדת ועדת המכרזים של הרשות לפיה התכנית לפרויקט המשותף נודעה לה במועד פרסומה. עם זאת, גם לשיטתה נודע לה על ההחלטה מאוקטובר 2015 כחודש וחצי לאחר מכן, קרי בשלהי חודש נובמבר.

המבקשת פנתה לרשות בעניין הנדון ב- 3.12.15 ושטחה את טענותיה כנגד ההחלטה שהתקבלה ולפיה תאושר ההתקשרות עם משיבה 2 בפטור ממכרז. במכתבה טענה, בין היתר, כי גם בידה האפשרות לספק את המערכת הנדרשת לשם ביצוע הפרויקט. הרשות דחתה את טענותיה של המבקשת במכתב מ- 15.12.15.

המבקשת שבה ופנתה לרשות במכתב מ- 22.12.15. כעולה מפרוטוקול ועדת המכרזים מ- 8.2.16 (אליו אדרש בהמשך), במכתב זה הועלו על ידי המבקשת טענות חדשות. למחרת שליחתו, יצרה ב"כ המבקשת דאז קשר עם היועץ המשפטי לרשות, ביקשה ממנו להימנע ממשלוח תשובה בכתב ולקיים, תחת זאת, פגישה שבמסגרתה תוצג פעילותה של המבקשת. מנכ"ל הרשות נעתר לבקשה, וב- 4.1.16 התקיימה הפגישה. במהלכה, כך טוענת המבקשת, הביאה לידיעת אנשי הרשות כי קיימות כיום בשוק מספר לא מבוטל של חברות נוספות המסוגלות לספק את המערכת הנדרשת. מפרוטוקול ועדת המכרזים מ- 8.2.16 עולה כי מסקנתם של גורמי הרשות הייתה שאין בידי המבקשת כלים לספק את הנדרש במסגרת הפרויקט הנדון.

עוד יש לציין, כי במהלך הפגישה מ-4.1.16 נמסר למבקשת כי נחתמו כבר חוזי ההתקשרות בין משיבה 2 ומשיב 3 לבין הרשות. אלא שלטענתה, היה לה יסוד סביר להניח כי התקשרויות אלה לא יצאו לפועל טרם המועד שנקבע לכך בהנחיות החשב הכללי, היינו לפחות עד אמצע חודש ינואר 2016.

לאחר הפגישה, ב- 14.1.16, התקבל מכתב מבא כוחה הנוכחי של המבקשת. במכתב זה נטען כי למבקשת נודע דבר החלטת ועדת המכרזים מ-14.10.15 רק כחודש וחצי לאחר שהתקבלה, אולם לא נטען בו כי לא ידעה על דבר הפרסום מספטמבר 2015 (כפי שהיא טוענת עתה).