אברהם ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה אשדוד ואח'

כללי

1.הבקשה שלפני מתייחסת לתכנית מפורטת מס' 603-0391219 "פינוי בינוי והתחדשות עירונית במרכז א' אשדוד" (להלן: "התכנית") שנדונה ואושרה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום.

2.התכנית חולשת על שטח של כ- 30 דונם ובמסגרתה מתחם בשטח של כ- 9 דונם וחלק קטן מהמרכז המסחרי הכלול בתחום התכנית מיועדים ל"פינוי בינוי" ועיקר שטח המרכז המסחרי מיועד לשימור. התכנית, שהוגשה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, לוותה על ידי שלל אנשי מקצוע מתחומי התכנון, האדריכלות, התנועה, איכות הסביבה ועוד, והיא מתגלגלת במוסדות התכנון מאז שנת 2016. במסגרת הליכי בחינת התכנית ואישורה הוגשו לוועדה המחוזית התנגדויות מפורטות המתייחסות בעיקר לצורך בהגדלת זכויות והוספת תימרוץ לבעלי הנכסים במרכז המסחרי שאינם מיועדים לפינוי בינוי, לצד טענות תכנוניות והנדסיות מסוימות. בתאריך 19.9.23 הוועדה קיימה דיון בהתנגדויות ובתאריך 30.11.23 הוועדה פרסמה את החלטתה בהתנגדויות. ההחלטה התייחסה לכל מרכיב וטענה בהתנגדויות השונות ובסופו של דבר חלק מההתנגדויות התקבלו ובהתאם לכך הוועדה פרסמה את השינויים הצפויים בתכנית, להתנגדויות הציבור. בתאריך 18.11.24 הוועדה דנה בהתנגדויות לתכנית המתוקנת, קיבלה חלק מההתנגדויות ודחתה את רובן. בתאריך 17.12.24 חלק ממגישי ההתנגדויות הגישו בקשת רשות ערעור למועצה הארצית לתכנון ובניה ובתאריך 2.1.25 יו"ר הוועדה המחוזית דחה את הבקשה.

3.התכנית אושרה למתן תוקף בהחלטה מיום 18.11.24. ההודעה על אישור התכנית פורסמה ברשומות ביום 12.1.25 – י.פ. 13079 עמ' 263 - והתכנית נכנסה לתוקף ביום 27.1.25 .

4.בתאריך 18.2.25 המבקשים – מספר בעלי נכסים במרכז המסחרי שנכסיהם אינם מיועדים לפינוי בינוי - הגישו עתירה ולצדה בקשה לצו ביניים האוסר על הוועדה המקומית ועל היזם לבצע כל פעולה מכח התכנית שאושרה. זו הבקשה שלפני.

5.בתאריך 9.4.25 התקיים דיון בבקשה לצו ביניים במהלכו הצדדים הציגו את טענותיהם. בתום הדיון, בית המשפט המליץ לעותרים לשקול את עמדתם ביחס לעתירה ולבקשה. לאחר התייעצות, העותרים הודיעו כי הם מבקשים שהות לשקול את הדברים, ובהתאם לכך ניתנה החלטה שהעותרים יודיעו לבית המשפט על עמדתם עד יום 28.4.25.

ביום 28.4.25 העותרים הודיעו כי הם מבקשים שתינתן החלטה בבקשה לצו ביניים.

6.להשלמת נתוני הרקע יצוין כי בתאריך 19.1.25 בעלי נכסים אחרים במרכז המסחרי שבשטח התכנית הגישו עתירה ובקשה לצו ביניים נגד התכנית, שהסעדים המבוקשים בה דומים לאלה שבבקשה דנן. בתאריך 26.2.25 התקיים דיון בבקשה לצו ביניים ובסופו של דבר המבקשים ביקשו למחוק את הבקשה לצו ביניים ואת העתירה, בעיקר על רקע העובדה שהתכנית נכנסה לתוקף. בהתאם לכך העתירה והבקשה נמחקו.

טענות הצדדים

7.ליבת טענות המבקשים בעתירתם נוגעת להפליית בעלי הנכסים במרכז המסחרי שנכסיהם אינם כלולים בהסדר הפינוי-בינוי, בהשוואה לבעלי הנכסים המיועדים בתכנית לפינוי בינוי; ולפגיעה של התכנית באפשרות מימוש זכויות בנייה שהיו לעותרים במצב התכנוני הקודם. לצד טענות אלה נטען גם שההחלטה על שימור המרכז המסחרי התקבלה על סמך המלצות שניתנו לפני שנים רבות, שלא אושרו, ומבלי שהתקבלה תכנית שימור סדורה. ושחלוקת התמורות בתכנית מקפחת את המבקשים ומנוגדת לדין החל בתכניות של איחוד וחלוקה.

8.המשיבים מתנגדים לבקשה ומציינים, בעיקר, את ההליך המקצועי הממושך של בחינת התכנית ואישורה; את השיהוי בהגשת העתירה; אי צירוף משיבים דרושים; וטוענים למעשה עשוי.

דיון והכרעה

9.בחנתי את מכלול הנתונים והטענות הנוגעים לענין על רקע הדין החל, והחלטתי לדחות את הבקשה.

10.כידוע, המרכיבים הנשקלים בהליך של בקשה לצו ביניים הם סיכויי העתירה ומאזן הנוחות. מרכיבים אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין, המתוארים כ"מקבילית כוחות". כאשר מרכיב אחד של המשוואה חלש במיוחד או חזק במיוחד הדבר משפיע על נקודת האיזון הכוללת. כך למשל, כאשר סיכויי העתירה נראים גבוהים במיוחד, הנטייה תהיה לתת צו ביניים גם אם מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובת העותר, ומנגד, כאשר סיכויי העתירה נראים חלשים במיוחד, הנטייה תהיה לדחות את הבקשה לצו ביניים גם אם מאזן הנוחות נוטה לטובת העותר. במקרה האחרון, הרציונל המצדיק הימנעות מפעולה על יסוד ההחלטה המנהלית הנתקפת נחלש מאוד, שכן לא עומדת לצדו הוכחת זכות לכאורה בעלת משקל ממשי, היכולה להצדיק את שיבוש הסדר הנובע מתוצאות ההחלטה הנתקפת. במקרים שאינם מצויים בקצוות, ניתנת העדפה למרכיב של מאזן הנוחות. (ראה, מיני רבים רבים, בר"ם 8601/10 ק.מ.מ. מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל-אביב (20.12.2010); בר"ם  10336/09 בני עאדל ג'באלי חברה לעבודות עפר בע"מ נ' המועצה האזורית גולן (27.12.09); בר"ם 63/09 קשת שלטים בע"מ נ' עירית פתח תקוה (15.1.09); בר"ם 9913/07 מגל מערכות ביטחון בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (4.12.1007)).

11.בחינת סיכויי העתירה במקרה זה מביאה למסקנה כי סיכויי העתירה נמוכים והם אינם תומכים בקבלת הבקשה.

12.במישור העקרוני, הכלל הוא שבית המשפט איננו מתערב בשיקול הדעת של הגורם המנהלי שהחלטתו נתקפת, אלא אם כן נפל בה פגם המצדיק התערבות שיפוטית בהתאם לכללי הביקורת המנהלית המצומצמים בהגדרתם, כמו חוסר סמכות, אי חוקיות, או החלטה שחוסר סבירותה מובהק. כלל זה תקף ביתר שאת בכל הנוגע להחלטות מקצועיות של ועדות התכנון. (ראה למשל, עע"מ 2605/18 עיריית חיפה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה (28.7.2019); עע"מ 9311/11 רמי יובל נ' וועדת הערר לתכנון ובניה מחוז תל-אביב (12.2.2013); עע"מ 317/10 אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב (23.8.2012).

במישור הקונקרטי, בחינת התכנית ואישורה ארכו שנים; התכנית גובשה ולוותה על ידי אנשי מקצוע מתאימים בתחומים הרלוונטיים; תהליך אישור התכנית כלל שיתוף הציבור; הוגשו לתכנית התנגדויות אשר נדונו בפתיחות וחלקן התקבלו; דחיית ההתנגדויות שנדחו נומקה מקצועית באופן ענייני; ואישור התכנית גובה בעמדות מקצועיות של גורמי המקצוע בוועדה המחוזית. כך שלכאורה אין מקום להתערב בהחלטה.

13.בנוסף לכך, בעת הגשת העתירה והבקשה התכנית נכנסה כבר לתוקף והפכה למעשה לחיקוק. במצב דברים שכזה האפשרות לבטל את התכנית שמורה למצבים חריגים ביותר, שענייננו איננו נכלל בהם.