עת"מ 49271-10-14 המועצה הדתית נתניה נ' מי נתניה (2003) בע"מ

העותרת, מועצה דתית נתניה פועלת מכוח חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב] התשל"א- 1971 ומופקדת על מתן שירותי דת, ובהם החזקת ותחזוקת מקוואות ברחבי העיר נתניה.

המשיבה הינה תאגיד עירוני שהוקם על ידי עיריית נתניה לצורך אספקת שירותי מים לתושבי העיר, מכוח חוק תאגידי מים וביוב התשס"א- 2001.

לאורך למעלה מעשר שנים, רשומה העותרת בעיריית נתניה כמי שמחזיקה במקווה המצוי קריית צאנז (להלן: "המקווה") ומשלמת בגינו את חשבונות המים והביוב השוטפים.

בשנת 2013, חדלה העותרת מלשאת בתשלומים אלו. יתרת חובה בגין תקופת אי התשלום עומדת על למעלה מ-400,000 ₪. עובר לתאריך 23.9.14 נקטה המשיבה בהליכי גבייה מכוח סמכותה לפי פקודת המיסים (גבייה) (להלן: "הפקודה") והטילה עיקול על כספי העותרת בחשבונה בבנק מזרחי.

בעתירה זו מבקשת העותרת להורות על ביטול הליכי הגבייה המנהליים בהם נקטה המשיבה, ובכלל זה ביטול העיקול שהוטל על כספיה בבנק המזרחי, אשר לטענתה הוטל שלא כדין, באורח בלתי חוקי, משיקולים זרים ובלתי סבירים בעליל. ביחד עם העתירה הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים. בשל זהות הסעדים אוחד הדיון בעתירה ובבקשה.

העותרת אינה כופרת בכך ששילמה עבור תחזוקת המים והביוב של המקווה לאורך למעלה מעשור שנים. לטענתה עשתה כן "מטעמים פוליטיים" חרף העובדה שהמקווה לא היה מצוי בחזקתה אלא בידי גוף פרטי, בשל "הסכמה בשתיקה שבין עיריית נתניה לבין המשרד למתן שירותי דת, להגדיל את התקציב הציבורי לשירותי הדת על מנת לממן את אגרת המים עבור המקווה הפרטי ובכך לשמר מצב של פטור מתשלום אגרת מים" (סעיף 6 לעתירה).