עת"מ 48118-03-16 שחאדה נ' מועצה מקומית כפר יאסיף

1.העתירה שלפני עניינה נכס שבבעלות המבקש בכפר יאסיף, המצוי בגוש 18766 חלקה 16. לטענת העותר, הגם שבבעלותו נכס אחד בלבד, רשומים בספרי המועצה המקומית כפר יאסיף שני מספרי נכס על שמו, ולטענתו מספר נכס אחד מזויף ויש לבטל את אותו מספר נכס שהוא טוען כי זויף ולבטל את כל החובות בגין ארנונה, מים וכדומה שהוטלו עליו בגין נכס זה.

העותר בעתירתו התייחס לשני מספרי נכס, האחד – XXXוהשני – XXX.

לטענת העותר, מספר הנכס השני הינו מזויף.

נדגיש, כי בעתירה בנוסח בו הוגשה, מבקש העותר לא רק ביטול מספר הנכס הנוסף אותו הוא מכנה "נכס מזוייף" אלא גם ביטול חוב שמופיע על אותו מספר נכס.

2.המשיבה בתגובתה הבהירה כי אין מחלוקת שלעותר נכס אחד בלבד בכפר יאסיף, המצוי בגוש 18766 חלקה 16, ולעותר הוסבר פעמים רבות, כי לאותו נכס ניתנו שני מספרי נכס כאשר המספר הראשון הינו מספר שבו היו רשומים חובות ישנים של העותר בגין מים וביוב ובאשר למספר השני של אותו נכס, היו רשומים בו חובות ארנונה לגבי התקופה שבה העותר לא עדכן את המועצה המקומית כי השכיר את הנכס ולכן הוא כבעל הנכס היה אמור לשאת בתשלומים.

המשיבה הסבירה כי אין המדובר בנכס מזויף, או בחיוב העותר עבור שני נכסים, אלא בשני רישומים פנימיים של המועצה לגבי אותו נכס. חובות הארנונה המתייחסים לתקופה משנת 2004 ועד 30.06.08 כלולים במספר פיזי של הנכס שהינו המספר השני – XXX.

עוד ציינה המשיבה בתגובתה לעתירה, כי עתירתו של העותר הינה גלגול שלישי של הליכים משפטיים שבהם נקט העותר וכאשר עתירה קודמת שהגיש בתיק עת"מ 58353-12-14 נמחקה וכן המרצת פתיחה שהגיש לבית משפט השלום בחיפה בת.א. 13333-12-15 נמחקה אף היא. זאת מעבר לפניותיו של העותר למשרד מבקר המדינה, למשרד הפנים ולכלי התקשורת, פניות באותו עניין של שני מספרים שניתנו על ידי המועצה המקומית לאותו נכס.

המועצה, בתשובתה הבהירה, כי בהתייחס לתקופה משנת 2004 ועד 30.06.08 העותר כבעל הנכס, לא דווח על כך שהנכס הושכר. כמו כן לא הוגשה על ידי העותר השגה ו/או ערר על החיוב בארנונה, כפי שיכול היה לפעול בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 ומשכך המדובר בחובות חלוטים.

המשיבה הבהירה כי אין באפשרותה להעביר כיום באופן רטרואקטיבי את הנכס על שם המחזיקים שהחזיקו בו לפני שנת 2008, וככל שלעותר יש טענות כי מאן דהוא אחר החזיק בנכס בתקופה משנת 2004 ועד 30.06.08, הוא רשאי להגיד תביעה כנגד אותו מחזיק בהתייחס לתשלומי הארנונה. המשיבה הפנתה למכתבו של העותר שנשלח אליה בתחילת שנת 2004 ואשר במסגרתו הודיע העותר למשיבה כי השוכר ששכר את דירתו עד 01.01.04 עזב את הדירה ב- 01.01.04 (נספח מש/1 לתגובת המשיבה).

המשיבה הדגישה כי עד שנת 2008 לא המציא העותר הסכמי שכירות לגבי נכס זה, ועל כן ומכוח הוראות החוק, הוא - כבעל הנכס, מחויב בתשלום הארנונה על התקופה לאחר הודעתו כי השוכר עזב ועד להודעתו החדשה כי הנכס הושכר פעם נוספת.

3.המשיבה הצהירה בתגובתה כי לא תפעל לגביית חובות שהתיישנו, וזאת בהתייחס לחובות לתקופה שלפני 1986, ובמסגרת הדיון שהתקיים בעתירה, הצהיר בא כוח המשיבה כי המשיבה לא תפעל לגביית חובות המתייחסים לתקופה שלפני שנת 2004 וכי חוב העותר בגין הנכס המצוי בגוש 18766 חלקה 16, הינו אך ורק בהתייחס לתקופה משנת 2004 ועד 06/2008, חוב שנרשם במספר נכס פיזי XXX.

4.המשיבה טענה לשיהוי בהגשת העתירה שכן זו לא הוגשה בתוך 45 יום כנדרש בתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים, ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד, וכל הנתונים היו בידי העותר זמן רב לפני הגשת העתירה הקודמת, שהוגשה בשנת 2014, קל וחומר שהנתונים היו בידי העותר לפני הגשת העתירה בשנת 2016.