עת"מ 4793-05-12 גרוסמן נ' עיריית נס ציונה

רקע

1. עניינה של עתירה זו הוא במחלוקת הנוגעת לתשלום אגרות, היטלי פיתוח והיטל השבחה שנדרשו על ידי המשיבה 1, עיריית נס ציונה (להלן: "העיריה") מהעותרים - יורשיה החוקיים של המנוחה גיטה גרוסמן ז"ל, שהיא הבעלים הרשום של חלקה 35 בגוש 3754 והמצויה בתחום שיפוט העיריה. במקורו היה שטח החלקה כ – 14 דונם בקירוב, ואולם במחצית שנות ה – 90 הופקעה כמחצית ממנו ע"י העיריה. עתירה זו עוסקת איפוא במחצית האחרת של המקרקעין שנותרה בבעלות העותרים (השטח שנותר במחלוקת יקרא להלן: "המקרקעין").

2. בעקבות הסכם מכר המקרקעין שנחתם בין העותרים לקונה – חברת סיאצ'י המשרד הישראלי לעסקי נדל"ן בע"מ ביום 13.2.2012, פנו העותרים לעיריה לקבלת תעודת העדר חובות לצורך רישום העסקה בלשכת רשום המקרקעין כמקובל. העיריה התנתה את מתן התעודה, בתשלומי ההיטלים האמורים המסתכמים בסך של 2,487,844 ₪. דרישת התשלום הוצאה לעותרים לראשונה ביום 29.2.12 (נספח ז' לעתירה). יוער כי הואיל והחבות בהיטל ההשבחה חלה עפ"י ההסכם שבין הצדדים על רוכשת המקרקעין, היא אינה חלק מעתירה זו.

3. במסגרת הליך מוקדם בתיק שעניינו שאלת סעד זמני, סוכם על המצאת ערבות בנקאית כתנאי לקבלת תעודת המיסים. בהמשך סוכם על פתיחת חשבון נאמנות של ב"כ הצדדים, שאליו הופקד סכום הערבות שישוחרר בהתאם לתוצאת פסק הדין. בנסיבות אלה, לא עומדת עוד על הפרק שאלת קבלת התעודה, אלא ענינו של פסק דין זה הוא במחלוקת בדבר חוקיות הדרישה עצמה.

4. לטענת העותרים דרישת התשלום הוצאה להם ע"י הועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה בחוסר סמכות, זאת משלא הוסמכה לכך עפ"י הדין ומבלי שפורטו העילות לדרישה ותוך ניצול מצוקתם והלחץ בו הם נתונים להשלמת העיסקה. גם העירייה אינה מוסמכת להתנות מתן תעודת מיסים, אלא אם קיימים חובות לעיריה עצמה בגין הנכס. בענייננו, סירבה העיריה להנפיק את תעודת המסים עד לפרעון דרישת התשלום שהוצאה (בחוסר סמכות כאמור) ע"י הועדה המקומית, ומשחבות עבור היטלי ביוב ומים אינם עוד בסמכותה אלא בסמכות תאגיד המים (מי ציונה) ואף בשל כך פעלה שלא כדין ולא היתה מוסמכת לעכב את מתן התעודה המבוקשת. כן טוענים העותרים לניצול מצוקתם ע"י העיריה, לאחר שהשתהתה שיהוי בלתי סביר בין ביצוע עבודות התשתית הנטענות על ידה לבין הוצאות דרישת התשלום, תוך שלא עשתה דבר כדי לידע את העותרים בדבר קיומו של חוב כלשהו במשך השנים ושינוי מצבם לרעה בשל הסתמכותם ותמחור המקרקעין בהתאם למידע שהיה בידיהם, קרי: כי לא קיים כל חוב בגינם. ולבסוף טוענים העותרים לטעויות בתחשיבי העיריה היינו כי שטחי שצ"פ לא נלקחו כלל בתחשיבם ועל כן אינה רשאית לגבות משטחים אלה היטלי פיתוח.

5. בהתאם להסכמת הצדדים במסגרת הדיון אשר התנהל בפני, מונה כמומחה מטעם בית המשפט, מר יוסי לסטר (להלן: "המומחה לסטר"), להכרעה בין חוות דעת הצדדים. כמו כן הוגשו עיקרי טיעון מטעם הצדדים. הוסכם כי עם קבלת עיקרי הטיעון יינתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק.

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה באופן חלקי, זאתבאשר לחיוב בהיטלי המים, הביוב ומכון הטיהור באשר לתעריפי היטלי הפיתוח, הכל כפי שיפורט להלן.

    

   תמצית טיעוני העותרים

    

   7.א. לעותרים לא היה ידוע על קיומו של חוב לעירייה ובבירור מוקדם שערכו בעירייה טרם החתימה על הסכם המכר נמסר להם כי לא קיים חוב.

   ב. באשר לטענת חוסר הסמכות של הועדה המקומית לחייב את העותרים בגין היטלי פיתוח: עפ"י חוק יסוד: משק המדינה, לא יוטלו תשלומי חובה (דוגמת אגרות והיטלי פיתוח) אלא בחוק או על פיו. מעיון בחוקי העזר העירוניים ובהוראות סעיפים 249, 252, 260-261 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פק' העיריות") עולה, כי הסמכות להתקין תשתיות וחיוב בעלי נכסים להשתתף במימונן נתונה לעירייה בלבד. סמכויות הועדה המקומית נקבעו בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, והן אינן כוללות סמכות לחיוב בהיטלי פיתוח.