עת"מ 47639-11-14 מכון רישוי "עד הלום" - משה ביטון נ' רשות הרישוי – משרד התחבורה ואח'
|
עת"מ בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לעניינים מנהליים |
47639-11-14
23.11.2014 |
|
בפני השופט: משה סובל |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
העותר: מכון רישוי "עד הלום" - משה ביטון |
המשיבים: 1. רשות הרישוי – משרד התחבורה 2. שמעון אלקיים – ראש תחום בכיר תחזוקה |
| פסק דין | |
בעתירה מינהלית זו שהוגשה היום, מתבקש ביטול החלטת המשיבים מיום 7.10.14 לפיה כתב ההרשאה של העותר הותלה למשך 12 ימים.
אין זו הפעם הראשונה בה העותר מעמיד את בית המשפט בפני סד זמנים בלתי אפשרי. כאשר ניתנה נגדו בעבר החלטה קודמת בדבר התליית כתב ההרשאה, ועתירה נגד החלטת ההתליה הוגשה סמוך ממש לפני מועד תחילתה, החליט בית משפט זה (כב' השופט נ' סולברג) לדחות את הבקשה לעיכוב תחילת ההתליה, בהטעימו כי "אין הצדקה למתן סעד ארעי במעמד צד אחד כשהבקשה מוגשת סמוך כל כך למועד ביצוע ההחלטה... וכשאין אפשרות אפקטיבית לקבל תגובה ולדון בטענות הצדדים" (עת"מ 10219-05-11, החלטה מיום 5.5.11). אותה החלטה אושרה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט י' דנציגר) הן מטעמו הנזכר של בית המשפט דנא והן "משום שמדובר בהחלטתה של רשות מנהלית המושתתת על שיקולים מקצועיים שאין בית המשפט נוטה להתערב בהם בנקל. על פניו עסקינן בהחלטה סבירה משום שהתליית כתב ההרשאה נעשתה לתקופה מוגבלת בזמן ולפרק זמן קצר יחסית ומשום שמטרתה של ההתליה היא 'רענון' נהלים. לכך, יש להוסיף את הנימוק המפורט בהחלטתו של בית המשפט המחוזי" (בר"מ 3495/11, החלטה מיום 6.5.11).
הוא הדין במקרה הנוכחי. החלטת המשיבים מיום 7.10.14 בדבר התליית כתב ההרשאה למשך 12 ימים החל מיום 10.11.14, הומצאה לעותר ביום נתינתה (סעיף 3.1 לעתירה). החלטת המשיבים מיום 4.11.14 הדוחה את תחילת ההתליה למחר (24.11.14) הומצאה גם היא לעותר ביום נתינתה (ראו מועד משלוח הפקסימיליה). למרות זאת הוגשה עתירה לבית המשפט נגד אותן החלטות, לראשונה ביום 19.11.14, היינו למעלה מחודש לאחר קבלת החלטת ההתליה; למעלה משבועיים לאחר קבלת ההחלטה הדוחה את מועד ההתליה; וחמישה ימים בלבד (בתוכם ימי שישי ושבת) לפני מועד התחילה הנדחה. מסיבה זו החליט בית משפט זה (כב' השופט ד' מינץ) ביום 19.11.14 שלא להיעתר לבקשה למתן סעדים זמניים (עת"מ 42157-11-14); ומאותה סיבה – שאליה מצטרפות גם הנמקותיו הנזכרות של בית המשפט העליון – מחליט אני שוב שלא ליתן סעדים זמניים. כפועל יוצא דין העתירה להידחות על הסף, שהרי לא ניתן לברר את העתירה ולהכריע בה בתוך 12 ימים.
לא נעלמה ממני טענת העותר לפיה קיבל רק ביום 28.10.14 את פרוטוקול השימוע שנערך לו ביום 17.12.13, ואילו את פרוטוקול ישיבת השימוע השנייה מיום 16.2.14 לא קיבל עד היום. בהתחשב במועדי תחילת ההתליה הקרובים שנקבעו על ידי המשיבים, חייב היה העותר למהר ולפנות לבית המשפט גם אם לא נמצאו בידיו הפרוטוקולים של ישיבות השימוע, וזאת על מנת להותיר בידי בית המשפט פרק זמן סביר לקבלת תגובת המשיבים ולהכרעה במחלוקת. זאת ועוד, כפי שקבע כב' השופט מינץ בהחלטתו הנזכרת מיום 19.11.14: "לא שוכנעתי כי אי מסירת פרוטוקול השימוע מונע את הגשת העתירה, ולו משום שטענות המבקשת ידועות לה ללא קשר למה שרשום בפרוטוקול".
העתירה, ועמה הבקשה לסעדים זמניים, נדחות אפוא ללא צורך בתגובה. אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|