עת"מ 46857-03-15

1.עתירה זו עניינה בקשת העותר להורות על בטלות הוראת השהייה, מיום 4.2.15, שהוצאה לו על ידי המשיב, מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד – 1954. (להלן: "החוק").

2.העותר, נתין סודן, הסתנן לתחומי מדינת ישראל בשנת 2011 וביום 1.5.11 הובא בפני הממונה על ביקורת גבולות ונערך לו שימוע בעקבותיו הוחלט על הוצאת צו משמורת וצו הרחקה.

ביום 23.5.11 שוחרר העותר ממשמורת וניתן לו רישיון שהייה זמני.

ביום 6.8.14 נערך לעותר תשאול בלשכת המשיבה באילת שבעקבותיו הוצאה לו הוראת שהייה במתקן השהייה חולות, מכוח תיקון מס' 4 לחוק, ולפיה עליו להתייצב במתקן השהייה בחולות עד ליום 31.8.14.

ביום 28.8.14 הגיש העותר עתירה מנהלית אשר נסובה סביב הוראת השהייה שהוצאה לו. בעוד העתירה תלויה ועומדת ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 8425/13 גבריסלאסי נ' כנסת ישראל, אשר קבע את דבר בטלות פרק ד' לחוק.

ביום 15.12.14 נמחקה עתירת העותר.

ביום 17.12.14 נכנס לתוקפו תיקון מס' 5 לחוק.

ביום 28.1.15 נמסר לעותר זימון לשימוע וביום 4.2.15 נערך לעותר שימוע בטרם הוצאת הוראת שהייה, במסגרתו ניתנה לעותר הזדמנות לפרוס בפני הממונה את מלוא טענותיו. במסגרת השימוע ציין העותר כי אין לו בת זוג וילדים בישראל, כי אינו סובל מבעיות רפואיות וכי לא הגיש בקשה למקלט מדיני בישראל.

בתום השימוע החליט הממונה על הוצאת הוראת שהייה לעותר במרכז השהייה בחולות ביום 11.3.15.

ביום 23.3.15, לאחר המועד שנקבע כי עליו להתייצב במתקן השהייה, הגיש העותר עתירה זו.

3.העותר טען כנגד חוקתיות תיקון מס' 5 לחוק וכנגד התכלית שנקבעה בבסיס הוראת החוק והיא מניעת השתקעות בישראל. כשלטענת העותר אין בחוק כדי להשיג בפועל תכלית זו. כן טען, כנגד הקריטריונים מכוחם מפעיל המשיב שיקול דעת לצורך הוצאת הוראות השהייה ובפרט