עת"מ 46673-04-14

הסעדים שנתבקשו היום, במהלך הדיון, על ידי ב"כ העותרים (הנסובים על חתימת מהנדסת הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רמת גן על היתר בנייה) אינם כלולים בעתירה נגד המשיבה 1, היא עיריית רמת גן, ומטעם זה בלבד אין להיעתר להם. הסעדים שנתבקשו, שוב אינם רלוונטיים ומכל מקום, נתינתם לא נתבקשה. על מנת לדייק, אביא את הסעדים שנתבקשו בעתירה:

יוטעם כי הסעדים שבסעיפים 25 ג ו-ד לעתירה, אינם מופנים כלפי המשיבה 1 אלא כלפי הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רמת גן, וביחסי העותרים והוועדה המקומית ניתן פסק דין ביום 2.3.15.

לפנים מן הנדרש, ייאמר כי אין לקבל הטענה כאילו קיימת זהות בין הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לבין הרשות המקומית. טענת העותרים כאילו הגורם המוסמך לחתימה על היתר בנייה הינו מהנדס העיר, אינה מדוייקת. הדין מפריד בצורה חדה וברורה בין הוועדה המקומית לבין הרשות המקומית (ראו למשל תקנה 18 (א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל – 1970, שלשונו: "היתר ייערך בטופס 3 שבתוספת הראשונה וייחתם בידי יושב ראש הועדה המקומית או יושב ראש ועדת המשנה של הוועדה המקומית והמהנדס"). אכן, אפשר ומהנדס הוועדה המקומית מכהן גם כמהנדס העירייה, אך אין בכך ולא כלום לצורך העתירה דנן, וכך גם האפשרות שיו"ר הוועדה המקומית הינו ראש הרשות המקומית. העותרים ביקשו ללמוד על הזהות בין הגורמים הנזכרים, מן העובדה שעיריית רמת גן דרשה מן העותרים תשלום הוצאות שנפסקו לזכות הוועדה המקומית (ראו מכתבי עו"ד פייבלביץ מיום 22.3.15 ומיום 31.3.15, שהוגשו היום ע"י ב"כ העותרת). אלא שאין זו ראייה לזהות הגופים ואין במכתבים אלה משום הודיית בעל דין כאילו קיימת זהות בין הגופים. זאת, למשל, להבדיל מן המצב שבו למינהל מקרקעי ישראל אין אישיות משפטית נפרדת מזו של המדינה (ע"א 570/66 בלעום נ' מדינת ישראל, פ"ד כא (1) 109 (1967). ראו גם בג"צ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25, 36 (2002)).

על כן, נדחית העתירה. העותרים יישאו בשכ"ט ב"כ המשיבה 1 בסכום של 15,000 ₪, להיום.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ה (30 אפריל 2015), בהעדר.

המזכירות תמציא כדין העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.