עת"מ 46641-01-16 חטיב ואח' נ' משרד הפנים

1.מונחת לפניי בקשת המשיב לסילוק על הסף של העתירה שהוגשה על-ידי העותרים, מחמת העדר סמכות עניינית.

2.ההחלטה הנתקפת בעתירה ניתנה ביום 28.10.15, כאשר לטענת ב"כ העותרים, מדובר בהחלטה הדוחה ערר שהגישו העותרים על דחיית בקשתם לשינוי כתובת, וזאת מבלי שבא בהחלטה זכרה /של בקשה נוספת שנכללה במסגרת הערר והיא: לשנות את רישום מצבה האישי של העותרת 2 ל "נשואה". אשר על כן, הסעד המבוקש הוא כי בית-המשפט יורה על שינוי רישום מצבה האישי של עותרת 2 במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות ל"נשואה"; מבוקש סעד נוסף ולפיו בית-המשפט יאשר את בקשתם של העותרים לשינוי כתובת.

3.במרכז בקשת ב"כ המשיב עומדת הטענה, כי חוק מרשם האוכלוסין , התשכ"ה – 1965 [להלן: חוק מרשם אוכלוסין] אינו מצוי באותה רשימה סגורה של עניינים המסורים לסמכותו של בית-המשפט לעניינים מנהליים במסגרת עתירה מנהלית, כפי המפורט בסעיף 5(1) לחוק בתי-משפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000 [להלן: החוק], המפנה לרשימה המצויה בתוספת הראשונה לחוק.

לעומתו, טוען ב"כ העותרים כי סמכותו העניינית של בית-משפט זה קמה מכוח חוק עדכון כתובת, התשס"ה – 2005 [להלן: חוק עדכון כתובת], המצוי ברשימה הסגורה המפורטת בתוספת הראשונה לחוק. לחילופין נטען, כי לבית-משפט זה קיימת, למצער, סמכות מקבילה.

4.עיון בעתירה עצמה לצד הסעדים המבוקשים מעלה, כי דין בקשת המדינה להתקבל. שני הסעדים המבוקשים נוגעים לשינוי רישום לפי חוק מרשם האוכלוסין. כך באופן מובהק לגבי הסעד הראשון שהתבקש – והוא שינוי רישום מצבה האישי של העותרת. כפועל יוצא, ועל-פי נוסח העתירה ברי, כי שינוי מען מגורי העותרים במרשם האוכלוסין אינו עניין טכני על-פי חוק עדכון כתובת, אלא נובע מהסעד הראשון ומבוסס על חוק מרשם האוכלוסין.

5.חוק מרשם האוכלוסין אכן אינו נמנה ברשימה המצויה בתוספת הראשונה לחוק, כפי שנטען על-ידי ב"כ המשיב.

6.אשר על כן, אני מורה על סילוק על הסף של העתירה מחמת העדר סמכות עניינית, ללא צו להוצאות.

7.לאור האמור לעיל, אינני רואה לנכון לקבוע מסמרות באשר לשאלת השיהוי.

8.המזכירות תבטל את הדיון הקבוע ליום 14.2.16.