עת"מ 46000-07-14 Rusum Asgedom נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה ולבקשה לצו ביניים:

העתירה הוגשה נגד הוראת שהייה אשר הוצאה לעותר/המבקש על ידי המשיב לפיה התבקש העותר/המבקש להתייצב במרכז השהייה הפתוח למסתננים "חולות" בהתאם להוראות תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות") והנהלים שקבע המשיב לצורך יישום התיקון לחוק. ביחד עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים במסגרתה מבוקש לעכב את השמת העותר במתקן השהייה. כן הוגשה בקשה לפטור מאגרה אשר תוקנה בהתאם להחלטת בימ"ש זה מיום 24/7/2014.

העותר, נתין אריתריאה, יליד 1980, ללא אישה או ילדים בישראל, הסתנן למדינת ישראל בפברואר 2008. בהתאם למדיניות שהייתה נהוגה באותה עת קיבל העותר ביום 1.5.08 רישיון שהיה זמני, שהוארך מעת לעת בהתאם למדיניות. ביום 24.6.14 הגיע ללשכת המשיב בחדרה לאחר שקיבל זימון שבו נכתב כי בכוונת המשיב להוציא נגדו הוראת שהייה במתקן השהייה והזימון הוסבר לעותר בשפתו (יצויין כי תוקפו של רישיון השהייה של העותר פג ביום 6.2.14 אך לטענת העותר ניסיונותיו להגיע ללשכות שונות של המשיב ולהסדיר את רישיונו עלו בתוהו בשל סיבות התלויות במשיב וסגירת לשכות שונות של המשיב בפני ציבור המסתננים). באותו מועד נערך לעותר תשאול, ממנו עלה כי הוא עונה על הקריטריונים לזימון מסתנן למרכז השהייה ונמסרה לו ההחלטה המורה לו להתייצב במתקן השהייה לא יאוחר מיום 27.7.14. נגד החלטה זו הוגשה העתירה.

יצויין כי במהלך התשאול שנערך לו השיב העותר שאין לו בת זוג בישראל, אינו נשוי, אין לו ילדים, אין לו בעיות רפואיות, אינו עובד ולא הגיש בקשת מקלט. משנשאל אם יש לו מה להוסיף ענה שהוא רוצה להישאר בישראל. עוד יצויין כי לאחר הוצאת הוראת השהייה, ביום 22.7.14 פנה העותר בבקשת מקלט פרטנית.

טענות המבקש בבקשה לצו ביניים:

המבקש טוען כי תנאי השהייה במתקן השהייה דומים לתנאי כליאה בבית כלא ואף גרוע מכך. נטען כי השמתו של המבקש במתקן השהייה תנתקו מכל המוכר לו ותגדע את המשך לימודיו ורצונו להתפתח ולהתכונן כראוי לחזרתו למולדתו. כן נטען כי שליחתו למתקן השהייה עלולה להחמיר את מצבו הנפשי. נטען כי הוא סובל מדיכאון קשה, אשר פוגע ביכולתו לישון, לאכול ואפילו לשתות מים. נטען כי הוא נזקק לטיפול פסיכולוגי ופנה למרכז קהילתי לבריאות הנפש בתל אביב אך עם כניסתו למתקן השהייה לא תהיה לו גישה להמשך טיפול. נטען כי מרכז השהייה אינו ערוך למתן מענה אמיתי לבעיות נפשיות.

עוד נטען כי החלטת המשיב התקבלה בלא הנמקה, בלא שימוע ובלא שניתנה הזדמנות לעותר לממש את זכות הטיעון שלו בעניין. נטען כי ההחלטה הינה שרירותית וסלקטיבית. כן נטען כי השמת העותר במתקן פוגעת פגיעה קשה בזכויותיו לחירות וחופש התנועה לתכלית שאינה ראויה – הפעלת לחץ על העותר לעזוב את ישראל ולשוב לארצו, שם צפויה לו סכנה.

נטען כי לאור פסקי דין שהתקבלו בבתי משפט לעניינים מנהליים אשר ביטלו הוראות שהייה וקבעו כי הן מנוגדות לתכלית החוק למניעת הסתננות, כאשר הן מופנות כלפי אזרחים זרים החוסים תחת מדיניות אי הרחקה כגון המבקש (עת"מ 10025-05-14 ועת"מ 10022-05-14), סיכויי העתירה הם גבוהים.

המבקש טוען כי לאור האמור בכתב העתירה סיכוייה להתקבל אינם משוללי יסוד. נטען כי בבחינת מאזן הנוחות המאזן נוטה לטובתו של המבקש אשר חי בישראל מזה שש וחצי שנים, כאשר רישיונו מחודש מעת לעת והוא עובד בעבודה מסודרת למחייתו. נטען כי לא ייגרם כל נזק מהקפאת המצב הקיים כך שהמבקש יוכל להמשיך בחייו, כאשר לעומת זאת הנזק שייגרם למבקש אם יצטרך לנטוש את חייו ולעבור למתקן השהייה ללא גישה לטיפול פסיכולוגי הוא גדול.

טענות העותר במסגרת העתירה:

העותר טוען כי שירת כחייל בצבא אריתריאה בתנאי עבדות ובזמן ששירת בצבא הביע דעותיו הפוליטיות נגד הממשלה ונענש על כך. נטען כי בשנת 2007 ערק מהצבא, הגיע לישראל לפני שש וחצי שנים ומאז מנסה לשקם את חייו. עבד במהלך כל השנים ולאחרונה החל בלימודי צילום, עריכת וידאו ופוטושופ, יצר קשרים חברתיים ומנסה לקיים חיים נורמאליים בטרם יוכל לשוב לארצו.