עת"מ 45683-11-15 סלאמה נ' מדינת ישראל

עד ליום 13.7.15 החזיק העותר ברשיון לרובה ציד . במועד זה החליט הממונה על רישוי כלי יריה לבטל את הרשיון הנ"ל, זאת לאחר שמתלונן הגיש כנגד העותר תלונה ובה טען כי העותר איים עליו באקדח בשעת ויכוח ביניהם על חוב כספי.

ערר שהוגש לפי חוק רישוי כלי יריה נדחה. מכאן העתירה דנן.

לטענת העותר, בוטל הרשיון שלא כדין וללא שהייתה כל הצדקה לביטולו.

המדינה (להלן:- "המשיבה" ) בתשובתה לעתירה טוענת כי הראיות שהיו בידיה, מתוך חומר החקירה המשטרתי, הצדיקו ואף חייבו את ביטול הרשיון.

בדיון שהתקיים בפניי ביקש ב"כ המשיבה לתקן את כתב טענותיו באופן שטענה בכתב התשובה לפיה איים העותר על המתלונן בכלי הנשק נשוא הרשיון, תתוקן שכן כלי הנשק בו איים העותר אינו רובה הציד המורשה אלא אקדח. בקשתו נענתה.

במסגרת הסכם דיוני בין הצדדים, הוצג חומר החקירה המשטרתי במועד מאוחר לדיון הן לבית המשפט והן לעותר והוסכם כי לאחר שהעותר יוכל להשלים טענותיו נוכח החומר הנ"ל, ולמשיבה תינתן זכות תגובה, ינתן פסק דין בעתירה ללא קיום דיון נוסף.

חומר החקירה הומצא לעותר ולבית המשפט כמוסכם והשלמת טיעון העותר הוגשה ביום 25.3.16.

המועד לקבלת תגובת המשיבה לטיעוני ההשלמה חלף וזו לא הוגשה.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, סבורני כי דין העתירה להתקבל.

עיון בחומר החקירה מלמד כי בין העותר למתלונן קיים היה סכסוך כספי, ככל הנראה בשל אי תשלום חוב ע"י המתלונן לעותר. המתלונן הגיע למקום עסקו של העותר ושם לפי טענתו איים עליו העותר באקדח.

בעקבות זאת זומן שוטר למקום. הצדדים ניסו תחילה בנוכחות השוטר לעשות ביניהם סולחה ומשלא נסתייע הדבר, הגיש המתלונן תלונתו. בעקבות התלונה נתפס במקום מצת גז ישן, דמוי אקדח, וזאת ע"י השוטר שהיה במקום . אותו שוטר גם ערך חיפוש ולא מצא אקדח אמיתי. במהלך חקירת המתלונן לא הוצג בפניו מצת הגז הנ"ל כדי לוודא או לשלול שאכן מדובר באותו "אקדח". מכל מקום, אקדח אחר לא נתפס במקום. העותר בחקירתו שלל את הטענה כי איים באקדח. בסופו של יום גם ביקש המתלונן לבטל את תלונתו וטען שמדובר היה באי הבנה בינו לבין העותר.

אלה הן הראיות המנהליות שהיו בידי המשיבה.