עת"מ 44118-12-15 פויכטונגר נ' עירית תל-אביב-יפו

עתירת העותר היא לקביעה כי הוא אינו חייב בתשלומי ארנונה עירונית (או תשלומי חובה אחרים) לעיריית תל אביב, בגין נכס הנמצא ברחוב אחוזת בית 6, תל אביב (חשבון לקוח מס' 10247099). אין חולק כי העותר היה מבעליה של חברה בשם פויכטוונגר ובניו בע"מ, אשר ניהלה עסק בנכס ששכרה ברחוב אחוזת בית 6 תל אביב. החברה (שהוקמה על ידי הוריו המנוחים של העותר), חדלה מפעילות ופינתה את הנכס ביום 1.3.99, אגב מסירת הודעת חדילה למשיבה. החברה נותרה חייבת כספים בגין ארנונה עירונית ואגרת שילוט. בחודש מאי 2010 הטילה העירייה עיקול על חשבון הבנק של העותר בגין חובה של החברה (וזאת לאחר שבשנת 2006, ניסתה העירייה לגבות את החוב מאימו המנוחה של העותר אך נסוגה בה מדרישתה בעקבות התכתבות עם באי הכוח של אם-העותר). פניית ב"כ העותר לעירייה בשם העותר על מנת לבטל העיקול, הובילה לביטול המיוחל, אלא שבשנת 2015, שבה העירייה והטילה עיקול על חשבון העותר בבנק בגין החוב האמור של החברה, וזאת – בלא פנייה מוקדמת אליו. ב"כ העותר דרש, במכתבו מיום 8.10.15, לבטל העיקול. העיקול אכן בוטל ביום 15.10.15.

ביום 5.11.15 פנה ב"כ העותר אל העירייה בדרישה להסיר שמו מחשבון החברה בעירייה, וזאת – על מנת שלא ייגרם מצב שכחלוף פרק זמן נוסף, תשוב העירייה ותטיל עיקול על חשבון הבנק של העותר (או תנקוט נגדו הליכי גבייה מנהלית אחרים). הפנייה נתקבלה אצל העירייה אך לא נמסרה לב"כ העותר כל תשובה לגוף בקשתו (פרט לאישור קבלת הפנייה). על כן, שב ב"כ העותר ופנה לעירייה ביום 9.12.15 וביקש מענה עד ליום 15.12.15. משלא השיבה העירייה גם לפנייה זו, הוגשה העתירה שלפניי, ביום 21.12.15.

כעולה מכתב התשובה, ביום 22.12.15, קרי: למחרת היום, נשלח אל ב"כ העותר אישור העירייה כי שמו של העותר נגרע מספרי עיריית תל אביב כמחזיק נוסף עם החברה. העירייה הוסיפה וטענה כי הודיעה בע"פ בשיחות טלפון אחדות לב"כ העותר כי העירייה "... לא תפעל לעולם יותר כנגד העותר בגין חובות חב' פויכטוונגר ובניו בע"מ ..." (סעיף 2 לכתב התשובה) ואף צירפה תדפיס תיעוד אחת מן השיחות הנטענות הללו. העירייה הוסיפה וטענה כי ב"כ העותר לא הסתפק בכך. הוא פנה בכתב ביום 5.11.15 וביום 9.12.15. הפניות נענו ביום 22.12.15 והובהר לו שוב (לפי הטענה) כי שם העותר נגרע מרישומי העירייה.

בנסיבות אלה, בהן ידע ב"כ העותר, עובר להגשת העתירה, כי העירייה לא תפעל עוד נגד העותר, אין מקום, לטענת העירייה, להשית עליה הוצאות ההליך, במיוחד כאשר תשובתה בכתב נמסרה לב"כ העותר עוד לפני שהעתירה הומצאה לעירייה.

לאחר ששמעתי טענות ב"כ הצדדים וכן דברים מפי העותר וכן גב' נעמה חובב – ראש חולייה במחלקת חברות באגף הארנונה בעירייה ומר פרוייקט – מנהל אגף הגבייה בעירייה, לא נתבארה העילה המדוייקת לכך שהעותר נרשם בספרי העירייה כחייב, בצוותא חדא עם החברה. היותו מבעלי החברה, אינה עילה כשלעצמה לחיובו יחד עימה בתשלומי הארנונה. לכל היותר זהו אחד התנאים להטלת החיוב, אך אין זה תנאי בלעדי (ראו סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג – 1992. דומה כי רשות מקומית המבקשת להיזקק להוראה זו נדרשת להגיש תובענה נגד הנישום-בכוח. ראו למשל עת"מ (ת"א) 1311/07 רובינשטיין נ' עיריית רעננה, ניתן ביום 16.10.07, פורסם במאגר נבו. זו גם הדרך הדיונית שננקטה בהליכים בע"א 4403/06 שפירא נ' עיריית תל אביב, ניתן ביום 23.3.11, פורסם במאגר נבו וברע"א 7392/12 רומנו נ' עיריית יהוד מונוסון, ניתן ביום 25.10.12, פורסם במאגר נבו).

מכל מקום, אין חולק בהאידנא על העדר חוב מצד העותר לעירייה בגין תשלומי חובה הנוגעים לחברה ועל מנת לעגן זאת כראוי, לשם הגנה על העותר, ניתן בזה פסק דין המצהיר כי העותר אינו חייב בתשלומי ארנונה עירונית (או תשלומי חובה אחרים) לעיריית תל-אביב – יפו, בגין נכס הנמצא ברחוב אחוזת בית 6, תל אביב (חשבון לקוח מס' 10247099).

נותרה להכרעה שאלת ההוצאות. העירייה סבורה כי אין לחייבה בתשלום הוצאות, שכן כבר ביום 22.10.15 הודיעה נציגת העירייה, גב' חובב, בעל-פה לב"כ העותר כי העותר לא יחוב בחיובי החברה. ב"כ העותר כופר בטענה זו של העירייה. הטענה לא נתמכה בראייה כלשהי (בדבר תוכן השיחה, להבדיל מדבר קיומה) ואף לא בא זכרם של קיום השיחה וכן של תוכנה, לא בכתב התשובה ולא בתצהיר התומך בה. הטעם העיקרי לדחיית עמדת העירייה, המבקשת להסתפק בהודעתה הנ"ל בעל-פה לב"כ העותר כטעם לאי-חיובה בהוצאות, הוא שכבר בשנת 2010 דרש העותר שלא ישמש מען לגביית חוב החברה ועל אף ביטול העיקול שהוטל על חשבונו בבנק (בחודש מאי 2010) – שבה העירייה והטילה עוד עיקול בשנת 2015. בנסיבות אלה, איני סבור כי העותר חייב להסתפק במילתה של העירייה (בהנחה שהייתה כזו) שלא תוסיף לפנות אליו. יתר על כן, הלא העירייה עצמה לא הייתה מסתפקת בהודעה בעל-פה של מחזיק נכס על אודות עזיבתו את הנכס והייתה דורשת ממנו הודעה בכתב. בה-במידה על העירייה לקיים דרישה זו אל מול העותר (או כל אדם אחר הפונה אליה בנושא הנדון). נוסף על כך, לא תש כוחה של האימרה הרומית verba volant, scripta manent. אילו אומצה גישה זו בידי העירייה עוד בשנת 2010 עת פנה אליה העותר לראשונה או בשלהי שנת 2015 עת שב העותר ופנה אליה – לא היה ההליך דנן בא לעולם.

משהזקיקה העירייה את העותר לנקוט את ההליך דנן, אין היא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה ואין לקבל טענתה כאילו העתירה הוגשה לשווא (סעיפים 16 – 19 לכתב התשובה).

כללו של דבר, נוסף על מתן הסעד המבוקש בעתירה, כאמור לעיל, אני מחייב העירייה לשאת בהוצאות המשפט של העותר (אגרת המשפט בסכום של 1970 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד יום התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 16,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ואילך עד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה בשבט התשע"ו (04/02/2016), בהעדר.

המזכירות תמציא כדין עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: