עת"מ 43845-08-14 אלמעאבדה ואח' נ' משרד הפנים

לפניי עתירה, שהוגשה ביום 31/8/14, בגין החלטת המשיבה מיום 25/8/14 לדחות את בקשת העותר 1 לאיחוד משפחות.

העותר 1, תושב קבע בישראל, נישא לעותרת 2, תושבת הרשות הפלסטינית, ובעקבות זאת הגיש למשיב בקשה לאיחוד משפחות ובקשה לקבלת היתרי שהייה לעותרת 2 ביום 5/11/11.

ביום 8/6/14 הגיש העותר 1, יחד עם עותרים נוספים, עתירה מנהלית בגין אי קבלת תשובה לבקשותיהם לאיחוד משפחות (עת"מ 11427-06-14). ביום 14/7/14 הורה בית משפט זה (כב' השופטת ר' ברקאי) על מחיקת העתירה על הסף, מהטעם שהעתירה מאגדת עניינים שונים של עותרים שאין ביניהם קשר, ועל כן על כל אחד מהעותרים להגיש עתירה נפרדת.

ביום 13/8/14 הגיש העותר 1 עתירה (נפרדת) בגין אי קבלת תשובה לבקשתו לאיחוד משפחות (עת"מ 18056-08-14).

לאחר הגשת העתירה האמורה, ובטרם הוגש כתב תשובה או התקיים דיון במסגרתה, ניתנה ביום 25/8/14 החלטה בבקשה לאיחוד משפחות על ידי רע"נ אשרות בלשכת רשות האוכלוסין בבאר שבע, שבה נדחתה הבקשה בנימוק כי: "... התרשמותנו היא כי המבקש מקיים פוליגמיה דה פקטו עם שלוש נשותיו ולכן אינו פנוי להקנות מעמד למבקשת, אשתו השלישית. מצאנו כי המבקש אינו עומד בדרישת הסף, דרישת כנות הקשר, בכך שאינו פנוי להקנות מעמד לעותרת, לכן לא ניתן להיעתר לבקשה והיא מסורבת. נא ידיעתך כי באפשרותך לערער על החלטה זו. הערר יוגש בכתב בלשכתנו בלא שיהוי ולא יאוחר מ-21 ימים מיום מתן החלטה זו" (להלן: "ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות").

באותו היום שבו ניתנה ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות, 25/8/14, הודיעה המשיבה לבית המשפט, במסגרת עת"מ 18056-08-14, כי משניתנה ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות, מתייתרת העתירה, ועל כן יש למחקה. ב"כ העותרים טען בתגובתו כי העותר 1 עומד על עתירתו בשל השיהוי הניכר והבלתי סביר בעניין בקשתו לאיחוד משפחות, והוא עתר לאפשר לו לתקן את העתירה.

ביום 26/8/14 ניתן על-ידי פסק דין במסגרת עת"מ 18056-08-14, שלפיו: "משניתנה החלטה על ידי המשיבה בבקשה לגופה, התייתרה העתירה, והיא נמחקת בזה כפי שביקשה המשיבה. בקשת העותר לתקן את העתירה נדחית בזה. עם זאת, ברי כי העותר יוכל להגיש עתירה חדשה נגד ההחלטה החדשה הדוחה את הבקשה".

כאמור, ביום 31/8/14 הגישו העותרים את העתירה דנא. בעתירה העלה ב"כ העותרים טענות לגוף ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות, וכמו כן טען כי "המשיבה נקטה בשיהוי רב כשלוש שנים ועל כן היא מנועה מלהעלות כל טענה".

לאחר הגשת העתירה דנא, ביום 1/9/14, עתר ב"כ העותרים לקביעת מועד דיון דחוף עתירה. כמו כן במסמך "הודעה" שהגיש ב"כ העותרים ביום 3/9/14 נטען כי המשיבה לא נתנה החלטה בבקשה לאיחוד משפחות בתוך ששה חודשים, וכי היא מנועה מלטעון לאי-מיצוי הליכים ומלטעון שבהתאם לתקנות על המבקש להגיש ערר "שכן היא עצמה לא עמדה בתקנות שהיא קבעה ואין שום צדק והיגיון שהמבקש ימתין עד אין קץ לקבלת ההיתר".

ביום 8/9/14 הגישה המשיבה בקשה לסילוק העתירה על הסף, בשל היותה מוקדמת ומאחר שהוגשה מבלי שמוצה ההליך המנהלי, דהיינו מבלי שהוגש ערר בגין ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות. ב"כ המשיבה הוסיפה כי טענות העותרים באשר לעיכוב בבדיקת הבקשה לאיחוד משפחות אינן רלוונטיות כלל לטענת המשיבה בדבר אי-מיצוי הליכים, ואין כל קשר למשך הזמן שעבר מיום הגשת הבקשה ועד למתן ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות. באשר לבקשה לקבוע מועד דיון דחוף בעתירה, טענה ב"כ המשיבה כי נוכח הבקשה לסילוק העתירה על הסף שהיא הגישה, אין מקום לקבוע דיון בעתירה.

בתגובתה מיום 15/9/14 לתגובת העותרים חזרה ב"כ המשיבה על בקשתה כי העתירה תימחק בשל אי-מיצוי ההליך המנהלי. המשיבה הבהירה כי ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות ניתנה לאחר בחינת הנתונים ובסיום ההליכים הנחוצים. ב"כ המשיבה הכחישה כי המשיבה פעלה באופן בלתי תקין, והוסיפה כי גם הימשכות לא מוצדקת של הליך בחינת הבקשה לאיחוד משפחות אינה מאפשרת אי-מיצוי ההליך המנהלי טרם הגשת עתירה מנהלית. המשיבה הפנתה בהקשר זה לנוהל מס' 1.6.0001 "נוהל קליטת בקשות ועררים על החלטות בלשכות רשות האוכלוסין", מיום 1/10/13, הקובע כי על העותרים להגיש ערר בתוך 21 ימים, כפי שגם צוין בסיפא של ההחלטה הדוחה את הבקשה של העותרים לאיחוד משפחות.

מנגד, טען ב"כ העותרים כי יש לדון בעתירה לגופה. לדבריו, המשיבה לא נתנה את ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות תוך ששה חודשים, אלא השתהתה שיהוי בלתי סביר, ובניגוד "לתקנות שהיא קבעה למתן תשובה" ולפסיקת בתי המשפט. המשיבה אף לא הציגה נימוק מדוע עוכב מתן ההחלטה בבקשה לאיחוד משפחות במשך שלוש שנים. נגרם עוול לעותרים, ואין לצפות כי העותר 1 יפנה אל המשיבה בשנית ויגיש ערר שבמסגרתו ייאלץ להמתין עוד שנים מספר. לעמדת ב"כ העותרים, ההליך המנהלי בעניינם של העותרים מוצה. עוד צוין כי עניין הגשת הערר הוא נוהל פנימי של המשיבה.

ב"כ העותרים אף הפנה לפסק הדין שניתן על ידי, במסגרת עת"מ 18056-08-14, כמצוין לעיל, ושלפיו העותר יוכל להגיש עתירה חדשה נגד ההחלטה החדשה הדוחה את הבקשה.