קמינר נ' עיריית בית שאן - מנהל הארנונה

רקע

העותר הינו אחד מבעלי המניות בחברת "מקיף – סוכנות לביטוח (1996) בע"מ" (להלן: "החברה"), אשר אין חולק כי אינה פעילה כיום וכי נותרה חבה חובות ארנונה למשיבה שהינה עירייה. אין גם חולק כי החברה הנ"ל הינה בעלים של נכס מקרקעין הידוע כחלקה 60 בגוש 22919 (להלן: "הדירה").

טענות העותר

לטענת העותר, נתגלה לו במהלך שנת 2013, לתדהמתו, כי מבוצעים כנגדו הליכי גבייה מנהליים על ידי המשיבה לצורך גביית חוב ארנונה שרבץ על הדירה הנ"ל אשר לא ידוע היה עליו לעותר כלל.

נוכח הגילוי, פנה העותר באמצעות בא כוחו וביקש ביטול ההליכים הנ"ל בטענה כי אין להם בסיס חוקי ובמענה לתגובתו, השיבה המשיבה כי היא ייחסה לעותר את חוב הארנונה בגין הדירה הנ"ל, שבבעלות החברה, בהסתמך על הוראת סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעד תקציב), התשנ"ג – 1992 (להלן: "חוק ההסדרים").

לטענת העותר, מנהלת כנגדו המשיבה הליכי גבייה אגרסיביים ביותר על חוב בסך 75,799 ₪ (נכון ליום 29.7.14).

העותר טען כי רק משנת 2010 החליטה המשיבה לייחס את החוב לעותר. העותר טען שעומדת לו זכות זכות, כנישום, לטעון להתיישנות דיונית בהסתמך על רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת. לטענתו, חלה התיישנות דיונית ועל כן חסומה דרכה של המשיבה לנקוט נגדו הליכי גבייה. העותר טען גם כי דרישת החוב כלפיו באופן אישי שגויה וכי התראות בגין החוב ניתנו לו בשלב מאוחר ביותר.

העותר טען כי לא ניכס לעצמו מעולם את נכסי החברה אשר איננה פעילה זה שנים וגם כיום, רשומות הזכויות בדירה על שם החברה וניתן לפעול נגדה.

לטענת העותר, את סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים יש להחיל רק כאשר התקיימו הנסיבות המיוחדות המפורטות בסעיף 119א (א) לפקודת מס הכנסה אשר תכליתן למנוע התחמקות מתשלום מס באמצעות הברחת נכסי החברה. לטענתו, במקרה דנן, לא נתבצעה כלל הברחה של נכסי החברה.