עת"מ 43375-09-14 ברודני בע"מ נ' לתכנון ובניה ואח'

1.בבקשתו מיום 25.2.15 עותר המשיב 3, מר זאב הרטמן, לסילוק העתירה המינהלית נגדו; לטענתו, אין סמכות לבית המשפט לדון בעתירה נגדו בהיותו אדם פרטי שאינו נושא בתפקיד רשמי; משכך, מבקש המשיב 3 למחוק את העתירה נגדו תוך חיוב העותרת בהוצאות משפט.

2.בתגובת העותרת מיום 25.2.15 נטען כי "המשיב 3 מתפרץ לדלת פתוחה", היות "וכבר בדיון הראשון (מיום 16.12.14) הוסבר למשיב 3 כי הוא צורף כמשיב על תקן של מי שעלול להיפגע, אך אין מניעה מצד העותרת למחקו מהעתירה. המשיב 3 לא הסכים באותו שלב להצעה למחקו"; העותרת אינה מתנגדת למחיקת העתירה נגד המשיב 3 אולם לטענתה, בנסיבות העניין אין מקום לחייבה בהוצאות.

3.בהודעתו לתגובת העותרת מיום 26.2.15 הבהיר המשיב 3, כי "תגובת העותרת היא לא יותר מאשר ניסיון נלוז לעשות 'מקצה שיפורים' בעתירת הסרק שהגישה" וכי "משיב 3 לא היה מעולם מעוניין להיות צד בהליך ומי שגרר אותו לשם זוהי העותרת"; המשיב 3 סבור כי "בנסיבות העניין של הגשת עתירה שהינה חסרת כל שחר כלפי המשיב 3 מתבקש בית המשפט לחייבה בהוצאות ראויות".

4.העתירה המינהלית של העותרת מופנית כנגד החלטת המשיבה 1 בערר 83/14 – ערר אשר הוגש על ידי המשיב 3 על החלטת המשיבה 2 להתיר לעותרת לעשות שימוש חורג במבנה שבבעלותה.

בנימוקי העתירה נטען, כי העתירה עוסקת בשני נושאים שהיוו בסיס להחלטתה של ועדת הערר, כאשר הנושא הראשון הוא: "הקביעה כי להרטמן היתה זכות להתנגד לבקשה ולהגיש ערר על ההחלטה" (סעיף 7 לעתירה).

יודגש כי המשיבה 1 בהחלטתה מיום 29.7.14 קבעה, כי טענות המשיב 3 אודות מצוקת חניה, מטרדי רעש וסכנה מצובר גז עילי יש בהן כדי לבסס פגיעה שאינה סתמית במשיב 3, דבר המקנה לו זכות התנגדות וערר. עוד קבעה המשיבה 1, כי "לדעתנו לא ניתן לומר כי הטענות מופרכות...".

5.תקנה 6(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000 קובעת מי הם המשיבים בעתירה המינהלית. המשיבה העיקרית תהיה הרשות, שנגד החלטתה מכוונת העתירה. משיבים נוספים הם: כל רשות אחרת הנוגעת בדבר וכן כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה (אורי גורן, בתי משפט מינהליים, עמ' 283).

בנסיבות המקרה עסקינן, המשיבה העיקרית היא ועדת הערר (המשיבה 1); המשיבה 2 היא בגדר רשות אחרת הנוגעת בדבר ואילו המשיב 3 הוא בגדר מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה. מכאן ברור הצורך בצירופו של המשיב 3 כמשיב בעתירה.

6.בהינתן העובדה, כי צירופו של המשיב 3 היה נחוץ בהתאם להוראות תקנה 6(א) הנ"ל ולאור נכונותו של ב"כ העותרת למחוק את העתירה נגד המשיב 3 כבר בדיון מיום 16.12.14, סבורני כי אין מקום לחיוב העותרת בתשלום הוצאות משפט למשיב 3.