עת"מ 43133-08-15

לפניי בקשה למתן צו ביניים המורה למשיבה 2 לחבר את חלקות 82 ו-83 בגוש 3658 (המבקשת כינתה חלקות אלו "חלקה 830א3". להלן יכונו "חלקות 82 ו- 83") לרשת המים על מנת שהמבקשת "תוציא מהן פרי" ולאסור על המשיבה 3 למנוע מהמבקשת להשתמש בחלקות 82 ו- 83 וזאת עד שמשיבה 2 תבצע את החלטת ועדת ערר מחוז מרכז אשר הורתה על הפקדת תוכנית להצרחת חלקה 152 בגוש 3658 (להלן: "חלקה 152") בחלקות 82 ו- 83 (להלן: "תכנית ההצרחה").

הבקשה דנן מוגשת במסגרת עתירה בגדרה עותרת המבקשת לצו המורה למשיבה 2 לבוא וליתן טעם מדוע לא ינקטו נגדה הליכים לאכיפת תוכנית ההצרחה. לחילופין, מבוקש צו שיורה למשיב 1 להעביר את הסמכות לביצוע תכנית ההצרחה לוועדה המחוזית מרכז.

רקע

עניינה של הבקשה בחלקות 152 וכן 82 ו- 83 בעיר רחובות, המצויות בסמוך לבית העלמין בעיר.

לטובת המבקשת רשומה הערת אזהרה על חלק מחלקה 152. לטובת המשיבה 3 רשומה הערת אזהרה על חלקות 82 ו- 83.

לנוכח הצורך בהרחבת בית העלמין, שונה במהלך השנים ייעודה של חלקה 152 ממגורים לבית עלמין. במקביל, פעלה משיבה 3, לשינוי ייעודן של חלקות 82 ו- 83 לייעוד של בית עלמין (כיום ייעודן עודנו של מלאכה ואחסנה). כנגד בקשת המשיבה 3 לאישור תוכנית לשינוי הייעוד, הוגשה התנגדות מטעם בעלה של המבקשת. ההתנגדות נדחתה, תוך שהמשיבה 2 אישרה את בקשתה של המשיבה 3.

על החלטת הוועדה המקומית הגישו המבקשת ובעלה ערר לוועדת הערר מחוז מרכז (להלן: "הערר" ו- "וועדת הערר"). במסגרת ההליכים בערר הוצעה ע"י וועדת הערר הצעה לפיה תיבחן אפשרות לקידום תוכנית הצרחה בין חלקה 152 לבין חלקות 82 ו-83 תוך עריכת טבלת איזון. סופו של יום, ההצעה התקבלה ע"י המשיבה 2 והיא אף הגישה שומה לחלקות הנדונות.

ביום 26.1.15 התקבלה החלטת וועדת הערר בערר, בגדרה נקבע:

"כפי שהבהרנו בהזדמנויות מספר אנו סבורים כי הפתרון הנכון טמון בתכנית ההצרחה שמקדמת הוועדה המקומית... אשר לערכי הקרקע הרי שעם הפקדת התכנית יהיה על הוועדה המקומית לשמוע את התנגדויות הצדדים לה, ולהכריע בהן וככל שמי מהצדדים ימצא לנכון הוא יוכל לפנות לוועדת הערר על פי החוק... אשר על כן, ולאור כל האמור התוצאה היא כי אנו מורים על הפקדת התכנית שקידמה הוועדה המקומית, הכוללת הצרחה, איחוד וחלוקה, וטבלת איזון והקצאה".

ניסיון מצד המשיבה 3 להביא לביטול החלטה זו לא צלח. בהחלטה מיום 7.5.15 קבעה וועדת הערר כי החלטתה בדבר הפקדת תכנית ההצרחה הינה "החלטה סופית".

מאז שניתנה ההחלטה שלעיל, טרם הבשילה תכנית ההצרחה לביצוע. מכאן הבקשה, כמו גם העתירה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לצו ביניים להידחות. להלן טעמיי;

בבקשה עותרת המבקשת הלכה למעשה לאפשר לה להשתמש בחלקות 82-83 כאילו תוכנית ההצרחה אושרה ובוצעה. ברי כי אין לאפשר קידומה של תכנית באמצעות הגשת בקשה לקבלת צו זמני, תוך עקיפה של הליכי התכנון הקבועים בדין, מה גם שלגופו מדובר בצו עשה ולא בצו שנועד להקפיא מצב קיים.

זאת ועוד, אין כל נגיעה בין הסעד המבוקש במסגרת הבקשה לצו ביניים לבין הסד הנתבע במסגרת התובענה העיקרית. הסעד המבוקש במסגרת הבקשה – לאפשר למבקשת לעשות שימוש בחלקות 82 ו-83 – לא נועד להבטיח את הסעד המבוקש בעתירה – להורות למשיבה ליתן טעם מדוע לא ינקטו הליכים לאכיפת החלטת וועדת הערר לאישור תכנית ההצרחה. אין מדובר בסעד זמני שנועד להגן על זכויותיה של המבקשת, שכן זכויותיה בחלקות 82 ו-83 טרם מומשו.

מקובלת עלי עמדת המשיבה 2 כי יש בבקשה, על פניה, משום עזות מצח וקידום עניינים שלא עפ"י הדין והדרך המקובלת. כך או כך, אין בבקשה משום תקיפת החלטה מנהלית אשר מחובת בית המשפט להתערב בה משום חוסר סבירותה.