עת"מ 42944-03-14 בורדיאן נ' משרד הפנים

הרקע לעתירה:

בפני עתירה שהגישה העותרת נגד החלטת המשיב להפסיק את ההליך המדורג למתן מעמד לעותרת בישראל מכוח חיים משותפים עם בן זוג ישראלי.

העותרת, אזרחית מולדובה, ילידת 1976, גרושה, נכנסה לישראל ביום 24.11.05 באשרת ב/1 כעובדת סיעודית. אשרת העבודה שלה הוארכה מעת לעת והיא הועסקה על ידי מר יקובשוילי ז"ל, שהיה נכה בשיעור 100% ומטופל בשתי ילדות קטינות. ביום 14.4.08, בעודה מועסקת על ידי מר יקובשוילי הגישו העותרת ומר יקובשוילי בקשה למתן מעמד בהתאם להליך המדורג מכוח חייהם המשותפים. ביום 16.7.09, לאחר שנערך לעותרת ובן זוגה שימוע, שודרג מעמדה וניתנה לה אשרת א/5, בהתאם להליך המדורג למתן מעמד לבני זוג שאינם נשואים, עד ליום 31.12.10. בטרם הוארכה אשרתה של העותרת נערך לה ולבן זוגה המנוח שימוע נוסף ממנו עלה כי השניים חיים תחת קורת גג אחת, אולם לטענת המשיב עלו ספקות אם מדובר בקשר זוגי כן ואמיתי או שמא עניינו בקשר אינטרסנטי בלבד. לאחר השימוע וחרף הספקות הוחלט להאריך את אשרתה של העותרת בשנה נוספת. ביום 29.11.11 וביום 28.11.12 הוארכה אשרת העותרת בשנה אחת כל פעם, עד ליום 31.12.13.

ביום 5.8.13 נפטר מר יקובשוילי. ביום 28.10.13 נשלח אל העותרת מכתב המודיע לעותרת על הכוונה לחזור ולבחון את עניינה. ביום 5.11.13 נערך לעותרת שימוע במסגרתו עלה כי אין לעותרת קרובי משפחה בישראל, בנה חי במדינת מוצאה והוא מגיע לביקורים מדי קיץ. העותרת ציינה כי במהלך השנים גידלה את בנותיו של מר יקובשוילי מאז היו קטינות וכי היא מבקשת להמשיך ולחיות בישראל ולגדל את הבנות. שתי הבנות הן בגירות היום. העותרת ציינה כי היא עובדת בבניית ציפורניים והדגישה כי אינה קשורה בעסקיו של בן הזוג המנוח (אשר הותיר אחריו חובות רבים). היא מסרה כי בנה, אמה ואחיה חיים במדינת מוצאה. לאחר השימוע נשלחה לעותרת החלטת המשיב מיום 5.11.13 על הפסקת ההליך המדורג לאור ממצאי השימוע. ביום 24.11.13 הגישה העותרת ערר על החלטת המשיב. הערר נדון בוועדה לשכתית אשר החליטה לדחות אותו ביום 11.12.13. ביום 24.12.13 הגישה העותרת ערר נוסף על החלטת המשיב וביום 31.12.13 נשלחה אליה תשובת המשיב לפיה בהתאם לנהלים ניתן להגיש רק ערר אחד וככל שמבקשים לתקוף החלטה זו עליהם לעשות כן במסגרת עתירה מנהלית.

טענות העותרת:

העותרת מבקשת בעתירתה לבטל את החלטת המשיב ולהורות למשיב להנפיק לה אזרחות ישראלית בהיותה אלמנה של יהודי ואזרח ישראל. יצוין לעניין זה כי העותרת והמנוח לא היו נשואים ולכן הסעדים המבוקשים בעתירה אינם תואמים לאמור בדין ובנהלים, אך אדון בעתירה לגופה למרות זאת.

לטענת העותרת, היא הגיעה לישראל ביום 24.12.05 לפי הזמנת מר יקובשוילי ומיום 31.12.05 היא מתגוררת עמו כבני זוג ידועים בציבור. נטען כי יש לאפשר לעותרת קבלת מעמד בישראל למרות פטירתו של בן זוגה מטעמים אנושיים ומכיוון שלמרות שבנותיו של בן הזוג הינן בגירות כעת, העותרת מגדלת אותן ומטפלת בהן מאז שהיו בנות 10 ו-12. נטען כי אמן הביולוגית של הבנות התגוררה בברזיל וכלל לא השתתפה בגידול הילדים והסבתא הינה זקנה וגם היא זקוקה לטיפול.

העותרת טוענת כי המשיב לא הביא בחשבון את העובדה שהיא התגוררה עם בן הזוג במשך כ-8 שנים ולאור נכותו נאלצה להגביל את עצמה.

באשר לקביעת המשיב כי לעותרת זיקה חזקה יותר למדינת מוצאה מאשר לישראל על סמך העובדה שבמדינת מוצאה מתגוררים קרובי משפחתה מדרגה ראשונה טוענת העותרת כי על פי הפסיקה של בית המשפט העליון שאלת מקום מגוריהם של קרובי משפחה מדרגה ראשונה בחוץ לארץ אינה מלמדת בהכרח על זיקה גדולה יותר למדינה הזרה מאשר למדינת ישראל, במיוחד כאשר בארץ עשויים להימצא קרוביו של בן זוג ישראלי, חברים משותפים ובני משפחה וכן היבטים נוספים הממלאים בתוכן את המושג "מרכז חיים".

נטען כי העותרת עברה את ההליך המדורג מזמן וכל המועדים שהוקצבו לצורך קבלת אזרחות על פי ההליך המדורג חלפו. כן נטען כי ההליך המדורג הופסק על פי החלטה חד צדדית ולא מנומקת וכעבור מספר שנים מיום כניסתה לארץ ולאחר שעמדה בכל הדרישות שנדרשו על ידי המשיב והכרתו בחיים המשותפים שלה עם המנוח. על כן, נטען כי ההחלטה הינה בלתי סבירה ובלתי מוצדקת.