עת"מ 42839-06-16 שטרית נ' עירית נהריה

זו עתירה של העותרת נגד המשיבה, בה מבקשת העותרת סעדים כדלקמן:

א.להצהיר ולקבוע כי ההשגה לשנת המס 2016 לא נענתה כלל ועל כן דינה להתקבל במלואה וכלשונה לפי סעיף 4 (ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

ב.בהתאם לכך להורות למשיבה להוציא שומה מתוקנת לשנת המס 2016 לרבות זיכוי כספי של חשבון הארנונה בהתאם.

ג.להצהיר ולקבוע כי החובות הרשומים על שם העותרת, שנוצרו כתוצאה מהתנהלותה הרשלנית של המשיבה – בטלים.

ד.להורות על ביטול העיקול שהוטל על חשבון העו"ש של העותרת ועיכוב הליכי הגבייה והאכיפה, עד תום בירור העתירה.

ה.להורות על ביטול חיובי הפרשי ריבית והצמדה שנצברו בקרן החוב כתוצאה מטעות של המשיבה.

ו.ליתן לעותרת כל סעד אחר נכון וצודק.

על פי חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000, ידון בית המשפט בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה. על פי תקנה 5 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א-2000, יש לפרט בכתב העתירה "תיאור ההחלטה נושא העתירה". על כן נדרשה העותרת לפרט את ההחלטות שבגינן מוגשת העתירה. על פי הודעת ב"כ העותרת העתירה מבוססת על שני אדנים: הראשון, היעדר החלטה או תשובה להשגה שהגישה העותרת, אשר התקבלה ביום 7.3.16, והיה על המשיבה ליתן בה החלטה או תשובה להשגה עד יום 7.5.16. השני, החלטתה הסופית של המשיבה מיום 16.2.16, בעניין חיוב השטחים וחובות הארנונה של העותרת, על ידי מנכ"ל המשיבה מר דניאל חמיאס, אשר התקבלה אצל העותרת ביום 28.2.16.

העתירה הוגשה ביום 21.6.16. לגבי ההחלטה הראשונה, אפשר שהיא הוגשה בתוך 45 יום ממועד ההחלטה, שהוא מועד אי מתן ההחלטה. לגבי ההחלטה השנייה, אין ספק שהיא הוגשה כמעט 4 חודשים לאחר קבלת ההחלטה על ידי העותרת. על כן נטען על ידי המשיבה לשיהוי בעניין זה. איני רואה צורך לעסוק בנושא השיהוי, משום שדין העתירה כנגד המכתב של מנכ"ל העירייה להידחות לגופו של עניין.

כאמור בעתירה, מיום 30.8.11 ועד 31.5.13 החזיקה העותרת במרפאת שיניים בקניון הצפון בנהריה, נכס מספר 30000090. לטענתה, ביום 13.11.12 ביצעה המשיבה הגדלת שטח הנכס באופן רטרואקטיבי לשטח של 128 מ"ר, כתוצאה ממחדל ברור ורשלנות מובהקת של המשיבה. לטענתה, בעוד הנהלת הקניון דיווחה למשיבה שהשטח הכולל של הנכס בערכי ברוטו הוא 111 מטר, דהיינו 97 מ"ר נטו ועוד העמסה של 15% נוספים בגין שטחים משותפים ומעברים, התרשלה המשיבה והגדילה את שטח הנכס ל-128 מ"ר.

העותרת לא הגישה כל השגה על החיוב המוטעה לטענתה. אני מקבל את טענת המשיבה שמדובר בשומות סופיות על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976, וכי חלף המועד להגשת השגה על החיוב המוטעה, כנטען על ידי העותרת. יתר על כן, כעולה ממכתבה של העותרת להנהלת הקניון מיום 4.4.16, הנהלת הקניון היא שדיווחה למשיבה שהשטח הכולל של הנכס הוא 128 מ"ר, ולא 111 מ"ר או 97 מ"ר בתוספת 15%, כטענת העותרת. על כן, דין הטענה של העותרת שמדובר במחדל ברור ורשלנות מובהקת של המשיבה להידחות. אם יש כאן מחדל ברור ורשלנות מובהקת, הם אינם של המשיבה. אמנם, העותרת צירפה העתק מכתב של הקניון למשיבה מיום 9.2.14, לפיו שטח הנכס נטו 97 מ"ר, אך חזקה על העותרת שבדקה ומצאה כעבור שנתיים, שהקניון הודיע למשיבה שהשטח ברוטו הוא 128 מ"ר, כפי שכתבה בעצמה במכתבה מיום 4.4.16 שצירפה לעתירתה.

המכתב שנטען שהוא החלטה של מנכ"ל העירייה מיום 16.2.16 הוא תשובה למכתבה של העותרת לראש העיר מיום 9.2.16, שבו נאמר "אני מודה לך על הפגישה ועל הנכונות לפתור את הבעיה שנוצרה בנושא הארנונה של מרפאת השיניים שלי בקניון נהריה. בהמשך להמלצתך לשלוח מודד נודה באם העירייה תשלח מודד מוסמך על מנת למדוד את גודל החנות". על כך השיב מנכ"ל העירייה, כי המכתב שהופנה לראש העירייה הועבר לטיפולו, וכי ראש העירייה בחן את הבקשה עם הגורמים המקצועיים בעירייה, ותשובתו היא שהקניון מחויב על פי שטח עיקרי של הנכס פלוס שטחים משותפים; מרפאות מחויבות על פי צו המיסים, השטחים מחויבים כולל מעברים בתעריף מרפאות; את המדידה קיבלה העירייה מהנהלת הקניון, ולכן כל פנייה לגבי גודל הנכס יש לפנות להנהלת הקניון.